אחת השאלות המעניינות בחקר המאגיה היא שאלת הקונטכסט הארכיאולוגי בו מתגלים ממצאים מאגיים שונים, שכן ניתוח נכון של הקונטכסט הארכאולוגי יכול לשפוך אור נוסף על מטרתו המקורית של האובייקט המאגי ועל הדרכים בהן השתמשו בו. בהרצאה קצרה זו אציג רדידי מתכת עם כתובות מאגיות שהתגלו בבתי כנסת במקומות שונים בארץ, ואראה כי הם מתחלקים לשני סוגים שונים. מצד אחד עומדים הקמיעות להגנה על אנשים ספציפיים, אשר נתגלו בבית הכנסת בחורבת מעון ליד ארון הקודש. מצד שני עומדים לוחיות קללה וכבילה אשר נתגלו בבתי כנסת בחורבת מרות ובברעם בתוך קירות המבנה או מתחת לרצפה. ברור כי המתאם בין סוג הטכסט המאגי לבין הקונטקסט הארכאולוגי מצביע על קונטקסט חברתי שונה של שתי הפעולות, שכן בעוד שהנחת קמיעות ליד או מתחת לארון הקודש נעשתה בוודאי בנוכחות הקהילה ובידיעתה, תחיבת לוחיות קללה לתוך קירות בית הכנסת או רצפתו (פעולה מאגית המוזכרת גם בחרבא דמשה) נעשתה בוודאי בהיחבא, ומייצגת את הצד ה"אנטי-חברתי" של המאגיה היהודית העתיקה.