ברחבי ארץ ישראל מתגלה מגוון מרשים של חפצים היכולים להמחיש את משמעות המושג "קמיע", ותיארוכם נע בין העת הפרה-היסטורית ועד למאה הנוכחית. הרצאה זו תדון בממצאים השייכים לתקופות הרומית והביזנטית.

 

השימוש בקמיעות היה נפוץ מאוד בקרב העשירים והמשכילים, כמו גם בקרב פשוטי העם. ההבדל היה במחירו של הקמיע: בעוד בעלי הממון ענדו קמיעות שנכתבו על לוחיות זהב או על אבנים חצי-יקרות, הסתפקו בני המעמדות הנמוכים בקמיעות עשויים נחושת, פפירוס או קונכיות. חלק מן הקמיעות שימש להגנה מפני עין הרע או להרחקת רוחות רעות, חלקם אמור היה למנוע מחלות ובעיות גופניות שונות, ואילו אחרים יועדו לטיפול ממשי בתלונות רפואיות.

 

את הממצאים מתחום זה ניתן לחלק לסוגים שונים, בהתאם לאופי הקמיע:

• קמיעות מילוליים (כתובים/חרוטים)
• תכשיטים מאגיים
• גמות מאגיות
• מראות מאגיות, המיועדות להגנה מפני עין הרע

נתבונן בפריטים נבחרים מכל קבוצה וקבוצה, ונציג מאפיינים עיקריים של סוגי הקמיעות השונים, החל מאופיים הטקסטואלי, דרך המטרות שעבורן יועדו הקמיעות, ועד ולאיקונוגרפיה המתנוססת עליהם. נבחן את הקשר בין הממצא הארכיאולוגי לבין מקורות כתובים בני התקופה.
הדתות הממוסדות בתקופות הנדונות לא התנגדו לשימוש בקמיעות, וראו בהם אמצעי לגיטימי להגנה מפני מפגעים ולטיפול בבעיות קיימות. נשאל מה היה השיוך הדתי של עונדי הקמיעות, והאם היו קמיעות בלעדיים לדת זו או אחרת?