בין שני צדדים המקיימים ביניהם עסקה מסחרית חייב להיות אמון מלא, או בטחון בקיום העסקה, בעזרתו או בחסותו של צד שלישי. בחברות פרה-קפיטליסטיות קדומות או בנות ימינו נתלים הצדדים בחסות המקודשת של האלים שאין להפר אותה. ערי יוון הקדומה החזיקו את אוצרותיהם בדלפוי הקדושה, וליד שוקי הרי האטלס מצוי תמיד גם מקדש.

 

מראשית  האלף השני לפנה"ס ואילך מצויים בארץ מקדשים ששכנו מחוץ לערים: על חוף הים ועל "דרך הים" (נהריה, תל מבורך, תל מיכל, תל יבנה, תל לכיש, תל אשקלון);  על הדרכים בפנים הארץ (בית שאן, שכם); בעמק הירדן (תל כיתן, תל חיאט, תל אל סעידייה); על "דרך אדום" (חצבה וקטמית); ועל הגבול בין המדבר והארץ הנושבת (שדה התעופה ברבת עמון).

 

 

ההסברים שנתנו לקיומם של מקדשים אלה כמקדשים לנוודים או כמקדשי דרכים התקרבו אך מעט לפתרון. לדעתי, יש לראותם כמקדשים המכוונים למגע מסחרי עם "האחר" בחסות האלים. הם נבנו במקומות בטוחים, מחוץ ליישובים אך בצילם, או בנקודות מגע גיאו-פוליטיות / גיאו-כלכליות בין אזורי הארץ השונים. הכמות הגדולה של חפצי הייבוא בכלל הממצאים במקדשים אלה, למשל במקדשי החפיר בלכיש או במקדש ליד רבת עמון, תומכת יפה בהצעה זו.