הנצרות דחתה את הפולחנים הפגאניים, אולם מוטיבים פגאניים המשיכו להופיע באמנות ובתיאולוגיה הנוצרית בתקופה הביזאנטית הקדומה.

 

האלה טיכה (פורטונה) היא דוגמה טובה לכך, היא מופיעה כאלת עיר וכהאנשה ביצירות אמנות רבות במזרח האימפריה הביזאנטית בתקופה הקדם איקונונוקלסטית.

 

המשך המסורות הקלאסיות לא לווה בדרך כלל בהקשר פגאני, אולם כפי הנראה היה פולחן טיכה חריג, שכן זהו פולחן פגאני שהוחדר והוטמע בנצרות. ניתן להדגים זאת באיסורו של קונסטנטינוס על הפולחן האלילי בקונסטנטינופוליס בפרט ובאימפריה בכלל, ובאותה העת הוא חנך שני מקדשים פגאניים בבירה החדשה, האחד לטיכה של רומא והשני לריאה כטיכה החדשה של קונסטנטינופוליס.

 

יצירות אמנות רבות של טיכה נתגלו בעיקר במזרח האימפריה, בבית שאן, מידבא, קפריסין, קונסטנטינופוליס, קיסריה ועוד. למרבית היצירות הקשר נוצרי אך לא כנסייתי.

 

בחורבת תנשמת נתגלה מדליון של האלה טיכה לראשונה בהקשר כנסייתי מובהק והוא מתוארך לשנת 583 לספה"נ. המדליון ייחודי הן בסגנונו הן באיקונוגרפיה שלו.

 

בהרצאה אציג את מרבית היצירות הרלוונטיות ואנסה להציג עדויות לפולחן האלה טיכה כאלת עיר גם בירושלים, קיסריה ועזה, ואדגיש שפולחנה התפתח ברמה העממית ונראה שהיה נפוץ יותר ממה שאנו משערים.