מחקרים שנערכו בשלושת העשורים האחרונים במרחב גיאוגרפי עצום המשתרע מדרום הלבנט ועד דרום ספרד, מעלים עדויות רבות וישירות לקיומם של אירועי לחימה אלימים שהסתיימו בחורבנם של יישובים מבוצרים, חלקם מרכזים עירוניים גדולים, באלף הרביעי והשלישי לפנה"ס. כיום ניתן להצביע, לצד שורת האתרים המוכרת לכל בהם נתגלו שכבות 'חורבן' שסיבותיו אינן ידועות, על אתרים רבים בהם קיימות עדויות ישירות ללחימה, מצור וחורבן אלים שאירעו בעיקר במרוצת האלף השלישי לפנה"ס. אתרים אלו מצויים בא"י, סוריה, איראן, יוון, ספרד ופורטוגל, בריטניה. עם-זאת, אין בידינו עדויות ישירות על אירועי לחימה בשדה הפתוח מתקופה זו, למרות שסביר כי הללו היו רובם המכריע של התקריות האלימות.
בהרצאה זו אציג עדויות ישירות ממספר אתרים במרחב שצוין לעיל, מהן עולה כי לוחמת מצור הייתה מקובלת כבר באלף הרביעי לפני הספירה למרות מורכבותה. במרכז העדויות ניכר השימוש הנרחב שנעשה בקליעים למיניהם – אבני קלע מטיפוסים שונים וראשי חיצים. מעניינת במיוחד סוגיית השימוש באבני הקלע או קליעי החרס, שאלפים מהם נתגלו בשכבות החורבן של אתרים רבים במרחב. נראה, כי כלי נשק זה היה נפוץ במיוחד ונוח לתפעול גם מטווחים קצרים, כפי שמעידים קליעים שנתגלו בתוך בתים באתרי האלף הרביעי והשלישי, אך גם בבתי העיר אולינתוס שחרבה במצור במהלך מלחמת יוון-פרס.
בסופה של ההרצאה תעלה לדיון השאלה האם ניתן להתחקות אחר הגורמים לחורבנם של חלק מאתרי המערך העירוני בא"י בסוף תקופת הברונזה הקדומה בהתחשב בהיבטים צבאיים פוליטיים וחברתיים.