עם תהליך העיור והקמת המדינות הראשונות במזרח הקרוב בתקופת הברונזה הקדומה התפתחה באזור שפה מיליטריסטית. מושגיה של שפה זו באו לידי ביטוי ביסוד צבאות, פיתוח ציוד לחימה, ביצורים, טקטיקות קרב, גיבוש היררכיות פיקוד ושליטה, הנחלת מורשות קרב, בניית נרטיבים היסטוריים, יצירת סמלי גבורה והקרבה, ועוד.
בהיקף יריעה זה ברור כי המונח 'שפה' אינו מתמצה בעיצורים והברות ואף לא במלים ובמשפטים, אלא הוא נמשך אל תוך עולם המושגים, דגמי החשיבה, דרכי התפישה וההערכה של הסביבה והאדם. השפעתו כה עמוקה עד כי היא מוחלת באופן טבעי לכאורה על תחומים ואספקטים נרחבים.
הרקורד הארכיאולוגי מאפשר הצצה אל חלק מהביטויים המוחשיים של השפה המיליטריסטית שהתפתחה בלבנט בתקופת הברונזה הקדומה, ומטרת ההרצאה לערוך הצצה מעין זו באמצעות התמקדות בביצורים במרחב הפתוח.
מחקרים רבים עוסקים בביצורי ערים ורבות נכתב אודות חומותיהן והמגדלים, השערים וכבשי-הגישה המשולבים בהם. בהרצאה אטען כי עקרונות ארכיטקטורה צבאית זו שהתגבשו בערי תקופת הברונזה הקדומה הוחלו גם מעבר לתחומן, כחלק משפה תודעתית רחבה הרבה יותר. ניתוח מנקודת מבט זו מאפשר להבין אתרים הנראים כמפוזרים באקראיות במרחב כחלק מתפישה מערכתית אשר נראית לכאורה כחסרת משמעות. אדגים טענתי על מקרה מבחן מדרום מדבר יהודה.