חוקרים לא מעטים נוטים להצביע על נתונים פוליטיים, כלכליים וחברתיים או על אופיים ושאפתנותם של מנהיגים עממיים כריזמטיים כגורמים העיקריים להתפרצות אלימות עממית. בכל זאת, ללא המוטיווציה האידיאולוגית, קשה להסביר עימותים נרחבים ביוזמת הצד החלש - עימותים שנמשכו לאורך זמן למרות כישלונות, אסונות, חורבן ואבדן חיים. בתקופות הקדם-מודרניות כמעט לכל אידיאולוגיה היה גלעין דתי. פעולה מלחמתית תיקטע אם יתברר שאינה משיגה את מטרותיה וגורמת להידרדרות נוספת במצבו של הצד שנקט אותה, אלא אם כן קיימת אמונה חזקה בגורם עליון אשר יבטיח את ההצלחה הסופית. גם אם מנהיגים עושים שימוש ציני ומניפולטיבי בדת, אין בכך כדי להפחית את תרומתה של הכנות האידיאולוגית-דתית של ההמונים המשוכנעים שמאמציהם ונחישותם מוערכים על ידי האל. סיכוני המלחמה וסבלותיה מאבדים מהשפעתם אצל אנשים המונעים על ידי אמונה שהקרבתם תזכה אותם בניצחון בעולם הזה אם ישרדו את המאבק, או בפיצוי נאות בעולם הבא אם ייהרגו.
ההיסטוריה האנושית שופעת מרידות מזוינות על בסיס אידיאולוגי-דתי מוצהר, רובן ככולן בעקבות התפשטות המונותיאיזם. למרות מכלול הבדלי מקום, זמן ותרבות, ניתוח היסטורי השוואתי מראה מתווה משותף, על פיו התנהלו ההתפתחויות לפני, בזמן ולאחר העימות. לצורך הרצאה זו נבחרו שני מקרי מבחן העונים לקריטריון זה: המרד היהודי הראשון נגד רומא בין השנים 73-66 לספירה ומרד המהדי בסודאן בסוף המאה ה-19. בין שני מקרים מרוחקים ומנותקים אלה קיימים בכל זאת מרחבי דמיון משמעותיים בנסיבות, בהתפתחויות ובהשפעתן של אמונות אידיאולוגיות-דתיות חסרות פשרות. הדמיון ניכר במקרים רבים אחרים. המשיכה בעת משבר לתנועות דתיות אינטנסיביות ואלימות מתגלה כחוצה תרבויות, נסיבות ותקופות, כשאירועים בלתי קשורים בזמן ומקום חולפים במהלכם על פני תחנות משותפות מכריעות.