פרסומה העיקרי של גמלא בא לה מן המצור והקרב בימי המרד הגדול, שתוארו במפורט על ידי יוסף בן מתתיהו בספרו מלחמת היהודים. ההיסטוריון היהודי מתאר את מיקומה של העיר במרחב, את העיר עצמה, את פעולותיו של אספסיאנוס להטלת המצור ואת שני הניסיונות להבקיע את העיר, שבמהלך הראשון שבהם נחל הצבא הרומי מפלה כבדה ובשני הצליח לכבוש את העיר ולהשמיד את רוב תושביה.
באוטוביוגרפיה שלו מספר יוסף גם כיצד הוזמן על ידי התושבים לבנות להם חומה ואת מצור אגריפס שארך שבעה חודשים. אספסיאנוס השקיע מאמץ אדיר כדי לכבוש עיר שנמצאה במקום נידח יחסית מפני שהאסטרטגיה הרומית קבעה כי לא ניתן להתעלם ממרידה של עיר כלשהי, תהיה רחוקה ככל שתהיה, וגם מפני שהיהודים חיכו לעזרה כספית מיהדות בבל, ולעזרה צבאית מן הממלכה הפרתית אשר שלטה באותו זמן על יהדות בבל. הגולן היה אזור הספר היחיד שהיה פתוח ליהודים בכיוון זה. כיבוש גמלא הבטיח לאספסיאנוס, כי הוא משאיר מאחוריו עורף בטוח מהפתעות לא רצויות בדרכו לירושלים.
במשך דורות רבים התבסס שחזור האירועים בגמלא על הסיפור ההיסטורי בלבד, אך החפירות של שמריה גוטמן במשך 14 עונות הוסיפו נדבך חדש, מוחשי, למידע. מאחר וגמלא לא נושבה עוד לאחר כיבושה על ידי לגיונותיו של אספסיאנוס בסתיו 67 לסה"נ, נותר שדה הקרב ממש כפי שהיה.
העדות הארכיאולוגית של המצור והקרב היא לא פחות דרמטית מן התיאור של יוסף. ניתן לנתח את מהלך הקרב והיקפו, ולהשוותו לתיאורים של יוסף בן מתתיהו, ומסתבר שתיאוריו כעד ראיה והממצא הארכיאולוגי משלימים זה את זה היטב. ההרצאה תבחן חלק מן הנושאים הקשורים למצור ולקרב ותשווה בין התיאור ההיסטורי לממצא הארכיאולוגי.