מלחמת בן-כוסבה נחשבת, ובצדק, לביטוי האחרון של מרדנות יהודית אנטי-רומית כוללת. מבחינה זו היא אחותה המאוחרת של מלחמת החורבן. גם הספרות התלמודית הארץ ישראלית המוקדמת וגם אבות הכנסייה תופסים את שתי המלחמות כשתי מערכות של דרמה גדולה אחת.

אך בצד השותפות המהותית הזו ניתן להצביע על שורה של מאפיינים המלמדים דווקא על ההבדלים בין שתי המלחמות, עד כדי העמדת מלחמת בן-כוסבה כהקבלה ניגודית למלחמת החורבן.

מסקנה זו עולה מהשוואתם של שישה מרכיבים הבאים לכלל ביטוי בשתי המלחמות.

סיבת המלחמה
מלחמת החורבן מתפתחת ככדור שלג בלתי מתוכנן, הנובע משורה של תהליכים מורכבים פוליטיים, חברתיים, אתניים-דתיים ותיאולוגיים ההולכים ומחריפים לאורך זמן.
מלחמת בן-כוסבה, לעומת זאת, הינה תגובה ישירה של היהודים להחלטת הקיסר לבנות קולוניה רומית פגנית על שמו, במקום חורבותיה של ירושלים היהודית.

הסכמה או מחלוקת לאומית
מלחמת החורבן התאפיינה במחלוקות לאומיות חריפות, עד כדי מלחמת אזרחים של ממש. מחלוקות אלה ליוו את המלחמה מראשיתה ועד סופה.
מלחמת בן-כוסבה ביטאה הסכמה לאומית רחבה ונדירה לאורך רוב, אם לא כל, שלביה. יתירה מזו, אפילו עיצובה במסורת התלמודית הארץ ישראלית בדורות הראשונים שלאחריה מתאפיין בהזדהות גדולה עם המרד, חרף המפלה המחריבה.

מנהיגות
מלחמת החורבן חסרה מנהיגות לאומית מוכרת. הצמרת הכוהנית וההרודיאנית-אגריפנית מנסה לבלום את המלחמה. בראשית המלחמה הם מסתייעים בראשי בית הלל, אך לאחר זמן אלה מצטרפים לבית הפרושי הקנאי בית שמאי. מנהיגים אזוריים ומקומיים מובילים קבוצות נפרדות בחלקי ארץ שונים לתקופות קצובות. אפילו המערכה המכרעת על ירושלים מתנהלת תוך חילוקי דעות ומאבקים מנהיגותיים.
מלחמת בן-כוסבה קרויה על שם האישיות, שעמדה בראש המערכת הלוגיסטית והצבאית, וזכתה לתואר 'נשיא'. אישיות עלומה זו נהנתה משיתוף פעולה מלא מצד רוב החכמים, ובראשם רבי עקיבה. מעורבותו הישירה של רבי עקיבה במלחמה והוצאתו להורג על רקע המלחמה וגזירות השמד לא רק שלא עמעמו את דמותו אלא אף תרמו להאדרתה במסורת התלמודית הארץ ישראלית.

היערכות למלחמה
במסגרת התיאום המוגבל לקראת הפלישה הרומית לדיכוי המרד הראשון התרכזו מפקדי האזורים השונים בביצור אתרים בעלי יתרון טקטי, בדרך כלל במקומות הגבוהים והקלים יותר להגנה; בריכוז לוגיסטי של מצרכים לקראת מצור; ובהכשרה מצומצמת של כוחות לוחמים.
מלחמת בן כוסבה הוכנה בחשאי, במערכים תת-קרקעיים בתוך ישובים פרוזים, בעיקרם. רק לאחר פרוץ המרד בגלוי והצלחתו הראשונית נוסף גם ביצור של אתרים גבוהים ונוחים להגנה.

הטקטיקה הרומית למיגור המלחמה
וספסיאנוס וטיטוס מיקדו את פעילותם הצבאית במצור על האתרים היהודיים המבוצרים. היהודים נמנעו מקרבות שדה, והקלו על הרומים לבסס את שליטתם במרחבים הפתוחים שבין היישובים.
הטקטיקה הרומית למיגור מרד בן-כוסבה הייתה השתלטות הדרגתית על האזורים המורדים, תחילה המישורים והשפלה ובהמשך הר יהודה, ניתוק דרכי המורדים ואמצעי האספקה שלהם, וכל זאת תוך הימנעות רומית מקרבות בשדה הפתוח.

תוצאות המלחמה
התוצאה המרכזית והטראומטית של מלחמת החורבן הייתה חורבן ירושלים והמקדש. אך מבחינה יישובית ודמוגראפית רובו של היישוב היהודי בארץ השתקם במהירות רבה. לבד מירושלים רק הר ירושלים עצמו סבל ממדיניות רומית של הפקעה מסיבית והחלפת המציאות היהודית בנוכחות רומית צבאית ובהתיישבות של חיילים משוחררים. ארץ יהודה מוסיפה להוות את המוקד היהודי של ארץ ישראל.
מלחמת בן-כוסבה הסתיימה בחורבן אנושי ודמוגראפי גדול מאין כמוהו. כתוצאה מן המלחמה יהודה חדלה לשמש כמרכזם של היהודים בארץ ישראל והנהגתם, והגליל תופס את מקומה.

ולבסוף נדגיש שהבדל תהומי נוסף מבחין בין שתי המלחמות: מלחמת החורבן מתועדת בהרחבה ובפירוט רב בחיבוריו של יוסף בן מתתיהו, עד למאורעות, שותף פעיל לחלקם ובקיא בהתרחשויות הן בצד היהודי הן בצד הרומי.
מלחמת בן-כוסבה תועדה בחיבור היסטורי אחד ויחיד - 'היסטוריה של רומא' של קסיוס דיו, היסטוריון שנולד כ25 שנה לאחר תום המלחמה, והותיר בידינו כעמוד וחצי בלבד, ואף זאת רק כתקציר של נזיר מימי הביניים.
הבחנה זו מחייבת אותנו לזהירות יתירה בחקר המלחמה הזו ובהשוואה בין שתי המלחמות; ממילא, זהירות נדרשת זו חלה אף על מסקנותי...