בחודש מאי 1997 נערכה חפירת הצלה בקברים מהמאה הג' לסה"נ של הישוב הקדום שהיה באתרו של הכפר אל-כברי, המזוהה ככברי או כבריתה שבגבול בריתת התחומים. במסגרת מחקר ממצאי החפירה, בדקנו מידע רב שפורסם מחפירת קברים באתרים שונים בגליל המערבי. בעזרת מידע זה עלה בידנו לערוך סיכום של נוהגי הקבורה באזור בפרק זמן זה, שבו ישבה במישור החוף של הגליל אוכלוסייה פיניקית פגאנית.
הקברים באתרים השונים (כדוגמת חניתה, תל שביב, אכזיב, ח' עיתאים ותל אל-סמריה), כוללים מערות וקברים פשוטים שנחפרו בקרקע. לחלק מהקברים הוכנסו ארונות קבורה מחרס שיובאו בדרך הים. בקברים, ובמיוחד על כיסוי הרעפים של הארונות, נמצאו כלי זכוכית רבים וביניהם בלטו קערות וכוסות. בר"ג כבר הראה שמכלול זה דומה למצוי בקפריסין ושונה מהמוכר באזורים אחרים של ארץ ישראל. בר"ג רואה בחלקן הגדול של הקערות עדות אפשרית להמשכם של מנהגי קבורה פיניקיים מתקופת הברזל.
ניתן להצביע לפחות על 6 תכונות שנפוצות במכלולי הקברים שנמנו כאן ונדירות באזורים אחרים של הארץ:
1. כלי זכוכית רבים וביניהם בולטים במיוחד קערות וכוסות.
2. תפוצה רבה של מטבעות. על פי מיקום המטבעות ביחס לשלדים ניתן ללמוד שרבות מהן שמשו בנוהג הפגאני של ציוד המת במטבע אובל שנועד כתשלום לכארון.
3. צמידים שקצותיהם מעוצבים כראשי נחשים.
4. סנדלים מסומרים שמהם נותרו מסמרים בעלי ראש עגול.
5. נרות השמן נדירים ביותר.
6. כלי חרס אחרים נדירים גם כן וכלל לא מצויים סירי בישול.
מרכיבים אלה כמעט שאינם מצויים בקברי יהודיים באזורים השכנים (כדוגמת סג'ור, שעב
ואעבלין).
לצד תכונות אלה, שלדעתנו אופייניות לקברי האוכלוסייה הפיניקית, ניתן לעקוב אחרי תכונות אזוריות אופייניות לקברי הגליל המערבי, אך לתפוצתן אין לקשור משמעות אתנית. מאלה נציין שתים: 1. קבורה בארונות חרס. 2. קברי כוכים נפוצו בתקופה הרומית בכל הגליל וטרם הגיעו לאזור זה קברי המקמרים, שביהודה נפוצים כבר בראשית התקופה הרומית.
הגדרת שיוכו האתני של קבר ראוי לערוך על סמך לימוד של מכלול הממצא כולו, ולא על סמך מאפיין בודד. כך, לדוגמא, בתחום הישוב היהודי מצויות עדויות בודדות לנוהג של ציוד המת באובול של כארון, או כדוגמא אחרת בקבר 10 שבאל-כברי נמצא מכלול אופייני של קבורה פיניקית שכלל: כלי זכוכית וביניהם קערות רבות, מטבעות וביניהן אובול של כארון בימינה של הנקברת, צמידים מעוטרים בראשי נחשים, מסמרי סנדלים והעדר של נרות וכלי חרס אחרים. ביחד עם אלה נמצא חרוז שעליו חרוטה מנורה שהיא סמל יהודי מובהק, אך הוא לא מעיד על זהותה האתנית של האישה שענדה אותו, ואולי אף לא יחסה חשיבות למשמעותו.
בתקופה שנדונה כאן, המאה הג' לספה"נ, היה מישור החוף של הגליל המערבי בתחומה של הפרובינציה פיניקיה. הגליל המערבי נחלק באותה עת בין אוכלוסייה יהודית בתחום ההר ואוכלוסייה פיניקית פאגנית באזור החוף. יוסף בן מתתיהו מתאר את תחום הישוב היהודי ערב המרד הגדול ולפי תיאור זה הגבול המערבי של הגליל התחתון עובר בכבול והגבול המערבי של הגליל העליון בבקע (פקיעין). מקור נוסף הוא "בריתת התחומים" של הספרות התלמודית. המקצוע הצפון מערבית של גבול זה משרטטת קו שמצוי מספר קילומטרים ממערב לגבול שמתאר בן-מתתיהו.
בעזרת המפה שמתוארת באיור שלהלן ניתן להתוות, באופן מפורט למדי, את הגבול שבין האוכלוסייה הפיניקית והאוכלוסייה היהודית בגליל המערבי במאה הג' לספה"נ. מתברר שגבול זה חופף במידה רבה לגבול שאותו תיאר יוסף בין מתתיהו כמאתיים שנים קודם, והוא שונה באופן ברור מגבול בריתת התחומים. זוסמן מצביע על הרלוונטיות של הבריתה בעת חיבור המשנה, ואם כן יש בתחום תפוצתם של הקברים הפיניקיים תמיכה להשקפה, שלפיה עורכי הבריתה החמירו וכללו בגבולות הארץ החייבת בהלכות ארץ ישראל, גם שטחים שבהם היה רק מיעוט יהודי.
הרצאה זו מבוססת על הרצאה קודמת ביום עיון לזכרו של דוד אלון