לדברי בנימין סטורצ'ן, מנהל החפירה מטעם רשות העתיקות, "בשנים האחרונות נחפרו מקוואות רבים בירושלים, אך מערכת הזנת המים שחשפנו בחפירה זו הינה ייחודית ויוצאת דופן. מקווה הטהרה מורכב מחלל תת קרקעי אשר אליו הובילו מדרגות. את מי הגשמים קיבל המקווה משלושה אגני היקוות |(אוצר) שנחצבו על תקרת המקווה, והזרימו את המים הזכים באמצעות תעלות לתוך חלל המקווה. המקוואות המוכרים עד כה, מורכבים לרוב מחלל סגור אשר אליו הוזרמו מי גשמים מבריכה קטנה שנחצבה בסמוך לו. המערכת שנחשפה כעת משוכללת ומורכבת יותר. המקווה קשור ככל הנראה לנקודת יישוב שהיתה במקום בתקופת הבית השני. סביר, שבשל משטר הגשמים והיובש באזור, חיפשו המתישבים טכניקות מיוחדות שיאפשרו לאגור כל טיפת מים. מעניין לציין כי המקווה עומד בכל הלכות הכשרות כדוגמת היקוות המיים לתוכו באופן טבעי ללא מגע יד אדם והקפדה כי המיים לא יחלחלו למעבה האדמה, בשל כך טויח המקווה בטיח מיוחד". מקווה הטהרה, אשר נמצא בעמק ציורי שבו מתקנים חקלאיים עתיקים, נחשף במרחק פסיעה מבתי שכונת קרית מנחם. לדברי ארכיאולוג מחוז ירושלים, עמית ראם, "הקהילה בשכונה מביעה עניין רב בשימור המקווה. רשות העתיקות וחברת מוריה פועלות להפוך את שכית החמדה לאתר לרווחת התושבים והמבקרים". לאחר שיצא מקווה הטהרה משימוש, שימש המקום מחצבה, והתעלות התמלאו עפר. במהלך המאה ה-20' נוקה חדר הטבילה, בתקרתו נפרץ פתח עגול והוא שימש בור מים.