* המזרקה הועברה לתצוגה במתחם בריכת הקשתות בעיר


שרידי אחוזת אמידים שבגנה מזרקה, נחשפו לאחרונה במהלך חפירות ברמלה.
החפירות נערכו מדרום לכביש 44, כעבודות הכנה לפרויקט של חברת "נתיבי ישראל", להקמת הפרדה מפלסית במקום, מעל מסילת הברזל ובתוואי הכביש הקיים, שהנהגים בו סובלים מצוואר בקבוק ומהמתנה הנמשכת עשרות דקות בשעות העומס.

בשטח בו בוצעו החפירות, יוקמו גשר ורמפות מעל קו הרכבת לוד-נען, לקישור של כביש 44 עם הערים רמלה ולוד, תוך ביטול הרמזורים בתחום הפרויקט. בחברת "נתיבי ישראל" מסבירים כי החפירות הארכיאולוגיות במקום, הם חלק מעבודות ההכנה, במסגרתן הוסטה התנועה מחוץ לתחום הפרויקט, הכולל הקמת כביש וגשר חדשים, מעל כביש קיים וקו רכבת פעיל. כ-250 מיליון שקל יושקעו בפרויקט שהקמתו תסתיים בעוד כשנתיים וחצי.

מאחוזת האמידים, אשר נבנתה מאבני גזית, נחשפו שני חדרי מגורים, והיא מתוארכת לתקופה הפאטימית (סוף המאה ה- 10 והמחצית הראשונה של המאה ה-11 לספירה). ממערב למבנה, נחשפו שרידי מזרקה אשר נבנתה מפסיפס, שעליו כיסוי טיח ולוחות אבן. אל המזרקה הובילה מערכת צינורות, העשויים חוליות חרס ומחברים, שנבנו מקנקני אגירה. בסמוך למבנה המגורים נתגלו בור מים גדול, מערכת צינורות ותעלות להובלת מים. כ-20 מ' מדרום למבנה נחשף כבשן נפחים עשוי לבני חומר , ששימש ליצירת כלים מברזל.

לדברי חגית טורגה, מנהלת החפירה מטעם רשות העתיקות,
"נראה כי במקום שכן מבנה מגורים פרטי של משפחה אמידה, וכי המזרקה שימשה לנוי. זו הפעם הראשונה שמתגלה מזרקה מחוץ לרובעים האמידים הידועים של רמלה העתיקה. רוב המזרקות שאנו מכירים מתקופה זו ברמלה התמקדו סביב המגדל הלבן, שהיה מרכז העיר רמלה הקדומה. בנוסף, זו פעם ראשונה שהתגלתה הצנרת של המזרקה כשהיא שלמה לחלוטין. צנרות של מזרקות אחרות לא שרדו את רעידות האדמה שפקדו את הארץ בשנים 1033 ו-1068".

נראה שהשטח כולו ננטש במחצית המאה ה-11 לספירה, כנראה עקב רעידת האדמה.

רמלה נוסדה בראשית המאה ה-8 לספירה. הקמתה מיוחסת לשליט סולימאן אבן עבד אל-מליכ, והיא הוקמה כבירת המחוז (גונד פלשתין) ובתקופות מסויימות, חשיבותה עלתה על זו של ירושלים.
במהלך התקופות העבאסית והפטימית גדלה רמלה והתפשטה, והיא היתה מרכז כלכלי חשוב בארץ ישראל. לכך תרם מיקומה האסטרטגי על הדרך מקהיר לדמשק ומיפו לירושלים.

בשטח החפירה התגלו נרות שמן רבים, רעשן, וכן חלקי בובות עשויות עצם.

עם תום החפירה הארכיאולוגית הוצאה המזרקה, שהשתמרה באופן מרשים, מהשטח, והיא הועברה לתצוגה במתחם בריכת הקשתות בעיר