חפירות הר גריזים סיפקו לנו הזדמנות נדירה להשלמת חוליות חסרות בידע שלנו על תולדות הכתב העברי והיהודי בימי בית שני. בתקופה זו רווח באיזור הכתב הארמי, ומן התקופה הקודמת נותר עדיין הכתב עברי הקדום. במשך ימי בית שני הלך הכתב הארמי בגלגולו היהודי ודחק את רגלי הכתב הקדום, אולם מסתבר שהכתב העברי נותר בשימוש, בתחומי המקדש בעיקר, הן בהר גריזים והן בירושלים. מאוחר יותר אנו מוצאים אותו בעיקר בשימושים ייצוגיים ואולי מקודשים, עד שהפך לכתבם המקודש של השומרונים. כאמור, על פי חפירות הר גריזים ביכולתנו היום לשרטט תמונה שלמה יותר של מהלכי ההתפתחות, ולהראות שהכתב היהודי- המרובע, האשורי- רווח גם בקרב מאמיני הר גריזים, כשם שהכתב העברי שימש בין כהני ירושלים. מכאן, שמלבד המידע הפליאוגראפי שנוסף לנו מכתובות אלה, אנו יכולים להעריך מחדש את טיב היחסים בין העדות בתקופה זו, שהמרחק בניהן היה קטן משנדמה לנו. להערכה זו נוספים נתוני הכתובות, על השמות הפרטיים של באי הר גריזים בהשוואה לירושלים.