Israel Antiquities Authority
נגישות

"לחנניה שלום", שלום

אמיר גנור

נתבקשתי על ידי מערכת 'דבר עבר' לכתוב על אחת הפרשיות האחרונות בהן עסקה היחידה למניעת שוד עתיקות. בשבתי לכתוב נתקלתי בבעיה לא פשוטה: כיצד לתאר מבצע מודיעיני מורכב ללא חשיפת דרכי הפעולה של עבודתנו החשאית ובכל זאת לספר את הסיפור. החיבור שלפניכם יספר את סיפור המעשה וידייק בפרטים במגבלות מסוימות.
 
באמצע חודש מאי השנה, בעודי מסייר באתר עתיקות קסום באזור גבול הצפון, צילצל הטלפון והפר את השלווה. על הקו היה ג'ון זליגמן, ארכיאולוג מרחב ירושלים. ג'ון שאל האם אני מכיר את יהודה משי זהב מהעדה החרדית. השבתי ששמעתי אודותיו וג'ון צייד אותי במספר הטלפון של משי זהב וביקש שאצור עימו קשר דחוף.
 
שיחת הטלפון למשי זהב היתה תחילתו של מבצע יחודי שביצעה היחידה למניעת שוד שהסתיים במעצר חשודים בבזיזת מערת קבורה יהודית, תפיסת ארבע גלוסקמאות אבן, חלקן נושאות כתובות חשובות ביותר, ותחילתו של שיתוף פעולה יוצא דופן עם המגזר החרדי בירושלים.
 
יהודה משי זהב מוכר לכל ירושלמי ותיק כקמב"ץ של העדה החרדית בעיר; אדם שבעברו ארגן הפגנות והפרות סדר רחבות היקף ברחבי העיר, לא אחת על רקע חפירות ארכיאולוגיות, התעמת עם כוחות המשטרה והיה ראש השבב החרדי בעיר. בשנים האחרונות מוכר יהודה משי זהב כראש ארגון זק"א, הארגון שמסייע לכוחות הביטחון וההצלה בשגרה בכלל ובתקופות קשות ביותר של פיגועים בכל רחבי הארץ, בפרט.
 
משי זהב סיפר שפנו אליו ערבים בהצעה לרכוש עצמות אדם של נפטרים יהודים מאזור ירושלים והוא מבקש את סיוענו בנושא. תחקיר ראשוני לימד שהחשודים הם ערבים, ככל הנראה מאזור שכם, שברשותם מספר גלוסקמאות יהודיות מאבן ועצמות. החשודים ביקשו סכום של 5000$ עבור כל ארון עם עצמות. נמסר שיש בידם אפשרות ליצור קשר עם המוכרים.
 
לאחר בדיקת המידע והערכת הסיכוי והסיכון הוחלט להיכנס למבצע. מנהל הרשות, שוקה דורפמן, עודכן בפרטים ונתן את אישורו ואז התחלנו לפעול. עוד באותו ערב יזמנו מפגש בין המוכרים לבין אנשי זק"א. מטרת המפגש הייתה לסכם את פרטי העסקה, לאסוף אינפורמציה נוספת ולהתחקות אחר החשודים.
 
צוות של אנשי היחידה נפגש עם אנשיו של יהודה משי זהב, תדרך אותם לקראת המשימה וצייד אותם באמצעי תיעוד טכנולוגיים משוכללים של היחידה.
לאחר תיאום טלפוני הפגישה נערכה בשעות לילה מאוחרות בפאתי הכפר הערבי עיסוויה שבצפון ירושלים. החשודים הגיעו למפגש שברשותם ארון קבורה יהודי, גלוסקמה נושאת כתובת בעברית ולדבריהם הארונות הגיעו מקבר יהודי באזור שכם. על פי התדרוך המוקדם נציגי החרדים הפגינו אדישות כלפי הארון וטענו שהסכום המבוקש לרכישתו מופקע. מי שמכיר התנהגות של חרדים שנפגשים בארון קבורה יהודי עם עצמות יכול להבין את האיפוק שלהם באותה העת, על אף סערת הרגשות שלהם.
 
אנשי היחידה למניעת שוד ששהו באזור בזמן המפגש הבינו די מהר שהסיפור שונה, שכן ארון קבורה כזה אופייני לאזור ירושלים ולא לאזור שכם. בזמן המפגש ולאחריו עסקו מפקחי השוד באיסוף מידע רב ככל שניתן אודות החשודים. מעקב אחר החשודים שהתחיל באותו הלילה ונמשך בימים שלאחריו חשף את זהותם ואת מקום מגוריהם האמיתי – כמו שסברנו תחילה באזור ירושלים.
 
על מנת לצנן את התלהבות השודדים למכירת הגלוסקמאות במחיר מופרז, ועל מנת לאפשר לנו זמן לתכנון פעולה נקבע מפגש נוסף עם החשודים כעבור ימים מספר. פרק זמן זה נוצל לאיסוף מידע, תדרוך משתתפי המבצע ותפירת "חליפה מבצעית לפעילות".
מטרת הפעולה הייתה, בראש ובראשונה, תפיסת כל ארונות הקבורה העתיקים, לכידת החשודים ואיסוף כל הנדרש להעמדתם לדין, וכן איתור מערת הקבורה ממנה נשדדו הגלוסקמאות. מטרה חשובה לא פחות הייתה לבצע את הפעילות ללא סיכון אנשי זק"א ומפקחי העתיקות הסמויים שעבדו מול החשודים בזמן המבצע ואחריו.
 
יום המבצע הגיע. נפגשנו בשעת ערב לתדריך אחרון והתחלקנו לכוחות משנה. יהודה משי זהב נהג ושני בחורים "חרדים" נוספים, שהקשר בינם לבין הדת מקרי בהחלט, שימשו כצוות המפגש. שלושה צוותים נוספים שמנו כ- 10 שוטרי מג"ב ואנשי היחידה למניעת שוד עתיקות הסתתרו בקרבת מקום. ההנחה הייתה שהמפגש יערך באותה הנקודה בה נערך המפגש הקודם, בפאתי הכפר הערבי עיסוויה בצפון ירושלים.
 
רגע האמת הגיע. רכב השודדים הגיע בשעה היעודה למקום המפגש וממנו ירדו ארבעה גברים ממוצא ערבי שסרקו את השטח בעצבנות, תחת עיניהם הפקוחות של העוקבים. משא ומתן ממושך נערך בין משי זהב ו"אנשיו" לבין השודדים וכעבור רבע שעה עלו ארבעתם לרכב ונסעו מהמקום. כמובן שברכב לא היו הפריטים העתיקים ולא העצמות, שכן השודדים נקטו באמצעי זהירות. חלפה עוד רבע שעה של ציפייה: האם השודדים מאמינים לסיפור, האם יחזרו למקום המפגש עם ארונות הקבורה או יבטלו הכל. המתנו.
הדקות חלפו והשודדים בוששו להגיע, אך לפתע הגיע אחד מהם ברגל מכיוון הכפר וביקש "מהחרדים" להתלוות אליו לאחת הסמטאות. ברכב הפיקוד המסווה, שחנה בקרבת מקום, גבר החשש שמא הפעולה משתבשת והאם יש לבטל אותה מחשש לשלום "אנשינו". הוחלט לקחת סיכון ולהמשיך.
 
במפגש שנערך השודדים הביאו עמם ארבע גלוסקמאות ושק גדול של עצמות אדם. יהודה משי זהב לקח את שק העצמות והלך לרכבו. שוב חשש ברכב הפיקוד, האם יבגדו החרדים בתוכנית, ייקחו את העצמות ויסתלקו מהמקום? חולפת דקה,  אך לא – משי זהב הכניס את העצמות לרכבו וחזר לנקודת המפגש בתוך הכפר.
 
רגע האמת הגיע. הסימן המוסכם להעברת שטרות הכסף המסומנים לשודדים והשלמת העסקה מושמע ברשת הקשר. משלוש פינות מחבוא זינקו, בו-זמנית, שלושה צוותים במטרה ללכוד את החשודים. אלה הבחינו בנו פתחו במנוסה לתוך סמטאות הכפר בהותירם מאחור את רכבם מונע. הרכב מסוג מרצדס מפואר ובו ארונות הקבורה נתפס מיד על ידינו והוסע כבן ערובה אל מחוץ לסמטאות הכפר. זו היתה שעת לילה מאוחרת, שעה לפני חצות, ותוך שניות הסמטה התמלאה בתושבים נרגזים. אחד מחיילי מג"ב עשה טעות והיכה קלות את אחד התושבים. התפתחה מהומה שעלולה היתה לגלוש לתגרה המונית. התמונה התבררה במהירות; השודדים הצליחו להימלט וברשותם ממון רב במזומן, אך מאחור נשארו ארונות הקבורה, רכבם של השודדים וסימני זיהוי נוספים.
 
בהחלטה מהירה נכבלו באזיקים החשודים "החרדים", ונערכה שיחת הרגעה בשפה הערבית למספר נכבדי הרחוב שהתקהלו במקום. סיפור הכיסוי שהוכן מראש נשלף והוסבר לשכנים "שאנו בסיור שגרתי, זיהינו יהודים חרדים באמצע כפר ערבי באישון ליל, באנו לבדוק ואז הם נמלטו. ברצוננו לברר במה מדובר".  הסיפור עבד, תוך דקות נרגעו העניינים השפעת מראה האזיקים על ידיהם של היהודים החרדים שהועמדו כנגד הקיר עשה את שלו. תוך זמן קצר, לאחר שיחות טלפון מתחננות שביצעו  ה"חרדים" לשודדים, הם שבו למקום האירוע.
 
החרדים העצורים עם אזיקים על ידיהם הוכנסו לרכבי היחידה יחד עם החשודים, "השותפים לדבר עבירה". הם הושארו יחדיו לבד ברכב כבדרך מקרה והפקירו את דבריהם למיקרופונים הרגישים. לילה ארוך עבר על אנשי היחידה למניעת שוד וחוקרי המשטרה ובסיומו נרשמה הצלחה מלאה.
 
החשודים, אחים תושבי הכפר עיסוויה, הודו בכל. הכסף המסומן שנלקח הוחזר לידינו ומיקום מערת הקבורה השדודה נחשף; ההתרגשות רבה, כל יעדי המבצע צלחו והמשימה הושלמה.
באותו השבוע הודבקו פשקווילים רבים בחוצות ירושלים. הודעות פורסמו בעיתונות החרדית ובכלי התקשורת בקריאה להמוני בית ישראל לבוא ולהשתתף בהלווית ענק שתיערך לגיבורי הפרשה, אותם אחים קדמונים שאת עצמותיהם הצלנו באותו ערב בכפר עיסוויה. קהל גדול, שמנה למעלה מ-8000 איש, נכח בהלוויה החוזרת ליהודי הבית השני.
 
העיתונות החרדית העלתה על נס את שיתוף הפעולה בין אנשי רשות העתיקות לאנשי זק"א והפליגה בעלילות הגבורה של יהודה משי זהב ואנשיו.כלי התקשורת עסקו בנושא בכל אותו שבוע. בפגישת הסיכום של המבצע הייתה לחרדים בקשה אחת: "אל תשכחו אותנו במבצע הבא".
אודות הממצא:
במבצע נתפסו ארבע גלוסקמאות אבן מעוטרות מהטיפוס הירושלמי המפואר. חלקן בעלות דופנות דקות מעוטרות ברוזטות ובדגמים הנדסיים; לאחת מהן הותאם מכסה אבן שטוח. בגלוסקמה הגדולה מבין הארבע נחקקו ארבע כתובות בכתב הארמי ובהן נזכר, ככל הנראה, שם הנפטר "חנניה שלום". שמו נחקק על שתיים מדופנות הגלוסקמה ועל המכסה. בדופן הגלוסקמה מופיעה כתובת נוספת בה משולבת המילה "קורבן" ועל פענוחה עמל ד"ר בועז זיסו. זו אחת מארבע גלוסקמאות מוכרות מאזור ירושלים שמופיעה עליה הכתובת "קורבן" שמשמעותה שחל איסור לפתוח אותה ולהשתמש בה מחדש, כפי שחל על קורבנות בבית המקדש. בגלוסקמה נוספת התגלה מצבור של עצמות צפרדעים, תופעה שנצפתה גם בגלוסקמאות ממקומות אחרים וטרם נחקרה כראוי. בעתיד הקרוב יפורסם מאמר מפורט על תגלית חשובה זו, אך בינתיים נראה ש"לחנניה שלום" – שלום, ובא על משכבו בשלום.

מאמרים נוספים ...