חיפוש בספריה
חינוך וקהילה
|
מידע שימושי
|
תצוגות ארכיאולוגיות
|
מבנה ארגוני
|
חנות
|
פרסומים
|
סרטים
צור קשר
|
אודותנו
|
עברית
|
English
|
ﺍﻟﻌﺮﺑﻴﺔ
מי אנחנו
חפירות ארכיאולוגיות
מתנדבים
רישוי, בניה ואגרות
מגילות מדבר יהודה
אספנים
כנסים וימי עיון
דוברות
מכרזים
מאגר ספקים
ארכיון
הצהרת נגישות
צור קשר
אתרים נוספים
חדשות ארכיאולוגיות
עתיקות - המהדורה המקוונת
אתר הסקר הארכיאולוגי של ישראל
מינהל שימור
הארכיון המדעי
הספרייה המקוונת של מגילות מדבר יהודה ע"ש ליאון לוי
אגודת הידידים של רשות העתיקות
פסיפס לוד
הגן הארכיאולוגי בירושלים
אתר פרוייקט יפו
אתר ועדת ערר לפי חוק העתיקות
חפירות רשות העתיקות בכלא מגידו – ניתוח מקרה של חשיפה תקשורתית עולמית
אסנת גואז
מסיבת עיתונאים בחפירות רשות העתיקות בכלא מגידו
במוצאי שבת, 4 בנובמבר 2005, נפתחה מהדורת חדשות סוף השבוע של ערוץ 2 בהגשתו של דני קושמרו בידיעה ארכיאולוגית בלעדית של גדי סוקניק. הידיעה בישרה על תגלית ארכיאולוגית נדירה שנחשפה בחפירות רשות העתיקות בתוככי כלא מגידו: שרידים עתיקים של מבנה פולחן נוצרי, ככל הנראה הקדום ביותר באזורנו.
מאז הקמת ערוץ 2 ועד היום, למיטב זיכרוני, מעולם לא
נפתחה
מהדורת החדשות של ערוץ 2 בידיעה ארכיאולוגית
חיובית
, ובוודאי לא בידיעה ארכיאולוגית שאין עניינה בנושא הר הבית, מהומות חרדים, או 'מלחמות הארכיאולוגים' על קיומם או אי קיומם של עדויות ארכיאולוגיות ל'סלע קיומנו'. בכל זאת, הרי מדובר במדינה משופעת בבעיות פוליטיות-בטחוניות-מדיניות-כלכליות (ואחרות) בוערות...
לכן, לא ממש הופתעתי כאשר הסיקור הפותח והנרחב שלו זכתה הידיעה במהדורת החדשות הביא להרמת גבה אצל לא מעט מנציגי התקשורת בארץ. כתבים, שהתקשרו אלי עוד במהלך שידור הידיעה ועד קרוב לחצות וביקשו לקבל בדחיפות חומרים לפרסום, לא היססו לבשר לי שאין ספק שלירן דן - עורך מהדורת החדשות - 'ירד מהפסים' (רק במילים קצת יותר בוטות). מעניין לציין שתגובות אלו עמדו בסתירה מוחלטת להיסטריה התקשורתית הארצית והעולמית בעקבות פרסום הממצא ולהתעניינות הציבורית חסרת התקדים בתגלית, ואפילו בניגוד מוחלט לריקושטים שהגיעו מאותם כתבים עצמם על מתן בלעדיות על אייטם שכזה לחברת החדשות.
במבט לאחור (מאמצע הדרך) אין ספק שכל הרמות הגבה לא היו במקומן. נכון, נדרש אומץ מסוים כדי לפתוח את מהדורת החדשות בישראל בידיעה שהיא לא מקוטלגת בשפה המקצועית כ"חדשות קשות", או כפי שניסח זאת באוזניי אחד הכתבים הישראליים: "זה לא כאילו שאנחנו חיים באוסטרליה או באחת מארצות סקנדינביה!". אך אין ספק כי בחושי התקשורת החדים שלו הצליח דן להפגין הבנה מעמיקה לרחשי הציבור, ולהעיז לקבוע אג'נדה תקשורתית לא שגרתית במחוזותינו, והוא בהחלט לא טעה. אם נשפוט על פי מבחן התוצאה, אפשר כבר לקבוע בבירור כי חברת החדשות שידרה אייטם תקשורתי מנצח, אשר זכה לפולו-אפ עולמי ואף נרכש בכסף (רב?) על ידי ערוצי תקשורת רבים ברחבי העולם.
אמת היא שאין כל חידוש בהכרה בכוחה של חברת החדשות לקבוע את סדר היום הציבורי וביכולתה לבסס אג'נדה לשאר כלי התקשורת (בארץ לפחות), אך יש בחשיפה זו יותר ממה שנראה לעין במבט ראשון. למעשה, שידור הידיעה חידד, אולי יותר מכל דבר אחר, את השינוי שחל בהתייחסות שלנו כלפי העולם העתיק, הבאה לידי ביטוי גם במישורים אחרים, כגון סיפורת (למשל, הצלחתו המסחררת של רב המכר העולמי "צופן דה וינצ'י"). בכתבתו של דרור מרמור 'ההיסטוריה חוזרת', אשר התפרסמה במגזין סוכות של עיתון 'מעריב', נותח שינוי מגמה זה בכישרון רב והוגדר כטרנד בחיתוליו: "לאחרונה נסדק משהו באדישות הישראלית כלפי העבר שלנו. גם בהיעדרה של איזו דמות מעוררת השראה כמו יגאל אלון, משה דיין או אפילו אינדיאנה ג'ונס, מצליחה הארכיאולוגיה להרים את ראשה מהאפר, ולהצית את הדימיון שלנו מחדש. משום מקום הקסם והמסתורין של העבר כובשים את מקומם בכותרות העיתונים. בשיחות הסלון אנחנו שוב מוצאים את עצמנו מדברים על בית ראשון ובית שני, ולא רק במונחים של נדל"ן".
ואכן בחודשים האחרונים שינוי המגמה נותן את אותותיו ביחס הציבור וכלי התקשורת לעבר (מה קודם למה הביצה או התרנגולת?). שורשי השינוי מצויים הרחק בחשיפה התקשורתית העולמית של הזיופים בעתיקות, שאמנם לא פסחו על כלי התקשורת בארץ אך השתרשו ביתר שאת בתקשורת הישראלית עם תחילתו של דו-קרב על איטמיים ארכיאולוגיים בלעדיים אשר התפתח בין 'ידיעות אחרונות' ל'מעריב'.
אולם, אין בדברים אלו בלבד כדי לבאר את סוד הצלחת החשיפה התקשורתית הנוכחית. מהיכרות של כמעט עשר שנים עם התחום אוכל להעיד כי נדיר למצוא אייטם ארכיאולוגי שיזכה לרמת פרסום כה גבוהה ומתמשכת הן ברמה הארצית והן ברמה העולמית. למעשה, עד כה החשיפה התקשורתית לאייטמים ארכיאולוגיים התנהלה באופן ברור וקבוע ובאופן טריוויאלי למדי: תגליות ארכיאולוגיות בעלות חשיבות לעולם הנוצרי (כגון כנסיית הקטיסמה) – זכו לפרסום בינלאומי עצום עם פרסום מכובד בארץ. תגליות נדירות ובעלות משמעות לציבור בישראל (כגון פסיפס לוד) – זכו לפרסום אדיר בכלי התקשורת הישראלית עם ייצוג סביר בעולם. תגליות ארכיאולוגיות המאששות או סותרות את סיפורי המקרא (כגון חפירות עיר דוד) - באופן לא מפתיע - כמעט תמיד זכו בחשיפה מכובדת בארץ ובעולם. אלא שתגלית מגידו שינתה את כללי החשיפה. לראשונה, אייטם ארכיאולוגי, נוצרי במהותו, יוצר בארץ סערה תקשורתית שאיננה ממהרת לשקוט.
אפשר כמובן לסווג את התגלית כנישה של אייטמים יחידאיים המוגדרים כנושאים 'המביאים הרבה כבוד למדינת ישראל' - דהיינו - אייטם שנוח לישראל להתהדר בו, כמו (להבדיל) ניצחון ישראל באורוויזיון. אפשר גם לטעון שהשקט היחסי ברמה הביטחונית-מדינית ושידור האייטם במוצאי שבת הם שאיפשרו לאייטם שכזה לכבוש את הכותרות למחרת. אבל אלו הם הסברים פשטניים למדיי. למעשה, יש בהסברים המערכתיים התעלמות מוחלטת ממרכיבי האייטם התקשורתי וההתנהלות סביבו באופן החוטא לכוחם של מערך הדוברות והשפעות התקשורת. ראייה למורכבות העניין ניתן למצוא באין ספור הפניות התוהות, ובראשם פניות מאנשי תקשורת, על ממדי החשיפה התקשורתית. תהיות אלו מחייבות ניתוח של מקרה מגידו כך שיאפשר לנו להסיק באופן אינדוקטיבי על מה מתבסס אייטם תקשורתי מוצלח.
לא צריך להיות מבין גדול בתקשורת כדי לקבוע, כבר בבדיקה ראשונית, שבאייטם על חפירות מגידו גלום שילוב לא-שיגרתי במחוזותינו של אייטם תקשורתי טוב שנהפך לאייטם תקשורתי מנצח. להצלחה יש כמובן הרבה אבות, אבל אימא, כידוע, יש רק אחת.
(1) התגלית
(האימא) –
הבסיס להצלחה
. אין ספק שלפנינו תגלית ארכיאולוגית חשובה העונה לכל מרכיביה של ידיעה חדשותית טובה (חדש, ראשוני וכד'). החשיבות הדתית של התגלית לעולם הנוצרי איננה מוטלת בספק. גם למדינת ישראל יש עניין בתגלית שכזו המאפשרת לה חשיפה עולמית חיובית בעיתות של מאבק ביטחוני ומדיני. במישור התיירותי-כלכלי הפוטנציאל הגלום באתר שכזה הוא מובהק. האלמנט הוויזואלי, שכל כך חשוב בימינו, ולא רק בכלי התקשורת, קיים גם הוא בתגלית זו ולמכביר. התקשורת כמו הציבור אוהבים פסיפסים; זו אומנות, זו אסתטיקה, זה מצטלם! תארו לכם שהתגלית המדוברת הייתה כוללת שרידי חומה בגובה של כ-30 ס"מ ללא כל פסיפסים או עיטורים אחרים...
(2) חברת החדשות של ערוץ 2.
אין חולקין על תרומתה של חברת החדשות להתעניינות הציבור והתקשורת בארץ בתגלית. על משמעותה של פתיחת המהדורה בתגלית וההתעסקות בה בהרחבה ובמשך מספר ימים כבר דובר לעיל. אך ישנן פעולות נוספות שתרמו להעצמת העניין באייטם:
(א) התנהלותה של חברת החדשות - אחרי החשיפה הראשונית, שכללה קבלת מספר תגובות: משגריר האפיפיור אשר הילל את התגלית והבטיח לתדרך את האפיפיור; משר התיירות אשר הצהיר כי מדובר בתגלית תיירותית-כלכלית חשובה ביותר למדינת ישראל, והתחייב בשידור חי לדווח עוד באותו יום לראש הממשלה על הממצא; מראש הממשלה, לאחר שעודכן, שנתן את התייחסותו לתגלית ולחשיבותה לישראל.
(ב) שימוש בדמות בעלת פרופיל תקשורתי גבוה, היוצרת הזדהות בקרב הציבור – 'החשיפה של גדי' (גדי סוקיניק כמובן), ולא של כתב מן השורה, הבטיחה המשך מעקב של מהדורת החדשות אחר התפתחויות בהקשר לתגלית.
(ג) מתן ראשוניות לחברת החדשות על התגלית – דבר זה הבטיח גם הוא את המשך המעקב אחרי האייטם ומכאן הבטיח 'חיי מדף' ארוכים וחשיפה בעלת רייטינג גבוה לאורך זמן (ה'בייבי' של ערוץ 2).
(3)
סיפורו של כלא מגידו
. חפירות ארכיאולוגיות בהשתתפות אסירים בתוככי כלא? זה גם מצטלם מצוין וזה גם סיפור אנושי טוב. מיקום החפירה, מאפייני הכלא, החיבה שפיתחו האסירים כלפי החפירות, היותם אסירים מוסלמים ויהודים אשר חושפים יחדיו עבר נוצרי ועוד. פשוט סיפור פנטסטי המרתק ציבור נרחב מעבר לשוחרי עתיקות וארכיאולוגיה.
(4)
חוסר וודאות
לגבי גורל האתר
. האם הכלא יפונה ממקומו? האם הפסיפס ייצא מאתרו? האם רשות העתיקות תחליט לכסותו? האם מדינת ישראל תשכיל לנצל את הפוטנציאל התיירותי הגלום באתר? מה יעלה בגורלו של האתר?
(5)
נגישות כלל-עולמית מיידית לחומרים
. בסיוע לשכת העיתונות הממשלתית, מיד עם הפרסום הראשוני, הופץ מידע מפורט לכל נציגי כלי התקשורת הזרים בארץ, וכן נשלחה להם הזמנה לתדרוך עיתונאים למחרת. דרך משרד התיירות הופצו ההודעות לעיתונות ותמונות לנציגי שגרירויות ישראל בעולם. על שרת האינטרנט של רשות העתיקות הועלתה ערכה לעיתונאי בעברית ובאנגלית שכללה גם קובץ של מספר תמונות להורדה באיכות גבוהה.
(6)
שיתוף פעולה עם השב"ס
. שת"פ מלא בין רשות העתיקות והשב"ס בכלל ובין הדוברים בפרט. שיתוף פעולה זה ראוי לציון במיוחד על רקע ההתנגשות, הבלתי נמנעת כמעט, בין יזמים המעוניינים לפתח על אתר עתיקות ורשות העתיקות המעוניינת לשמר את מורשת העבר.
(7)
תמרון תקשורתי
. איך מופיעים באותו היום (ולעתים בזמנים חופפים) בתוכנית הבוקר של ערוץ 2, בערב חדש בטלוויזיה החינוכית, ב- 6 עם בן עמי, בסדר עולמי, בלונדון וקירשנבאום בערוץ 10, במבט לחדשות בערוץ 1, ובחדשות ערוץ 2, וכל זאת בנוסף לחשיפה בעיתונות המודפסת וברשתות הרדיו השונות, ולא 'שורפים' את האייטם? מכינים רשימת מרואיינים פוטנציאלים המתייחסים לאייטם מזוויות שונות:
יותם טפר
- החופר – על החפירה והתגלית;
דרור ברשד
- ארכיאולוג המרחב – על מהותן של חפירות הצלה בכלא ושיתוף הפעולה עם השב"ס;
פרופ' לאה
די סגני
- מומחית לכתובות עתיקות- על משמעות הטקסט;
ד"ר עוזי דהרי
- מומחה לנצרות- על חשיבות התגלית לעולם הנוצרי;
האסירים ונציגי השב"ס
– על ההתגייסות לחפירות ועוד.
לכל אייטם הופנו האנשים המתאימים ביותר, ככל שהתאפשר.
(8)
ביקור הנשיא אצל האפיפיור
. ביקור הנשיא אצל האפיפיור התרחש, מבחינת רשות העתיקות, בטיימינג מוצלח ביותר. הנשיא, ביוזמת שוקה דורפמן - מנהל רשות העתיקות - העניק לאפיפיור תשורה צילום של הפסיפס והזמין אותו לביקור באתר. האפיפיור מצידו נענה להזמנה. הנה הזדמנות פז לגל פרסומים נוסף ולפוטו-אופרטיונטי. למותר לציין מה יתרחש אם האפיפיור אכן יגיע לביקור באתר.
(9)
תגלית בקונצנזוס
? לבסוף עצם העובדה שלא קמו ארכיאולוגים מתנגדים לחשיפה (עד כה), כפי שמקובל בעולם הארכיאולוגיה אחרי כל חשיפה ארכיאולוגית, כמעט, הפכה את התגלית למשהו מוסכם. תגלית ארכיאולוגית בקונצנזוס? – זה כבר שווה כתבה בפני עצמה.
בתדרוך העיתונאים למחרת הפרסום בערוץ 2 נכחו כ-80 נציגי תקשורת מהארץ ומחו"ל. לאחר יומיים, לבקשת התקשורת, נערך תדרוך נוסף אליו הגיעו עוד יותר מ-40 נציגי תקשורת. מאז ועד היום הגיעו עשרות פניות לבקר בחפירות מעיתונאים, אזרחים, תיירים, בכירים, מכרים וצוותים המעוניינים לצלם סרטים דוקומנטריים, והטלפון לא מפסיק לצלצל.
אם עלי לסכם את ההצלחה חסרת התקדים של פרסום החפירות בכלא מגידו אומר שללא ספק מדובר באייטם חריג בנוף
הארכיאולוגי-תקשורתי
בארץ ואולי אף בעולם.
מאמרים נוספים ...
ראש השנה בין נצרות לאיסלאם.
בית קהילה נוצרי קדום נחשף בחפירות בכלא מגידו
חפירות רשות העתיקות בכלא מגידו – ניתוח מקרה של חשיפה תקשורתית עולמית
אסירים עם {דבר} עבר...
רמלה, "היפה שבערים", בירת הארץ בתקופה המוסלמית הקדומה
התצוגה במכללה האיסלאמית אל-קאסמי
מעשה בשלושה ילדים