אור, צוף ועידו הם שלושה חברים בגילאים 11– 13 הגרים בישובים באזור בית שמש. אהבתם לטייל הביאה אותם להשתתף בחוג סיירות, בו הם מכירים את הארץ דרך הרגליים, יוצאים להרפתקאות ומרבים לישון בשטח.  יום אחד הם טיילו ליד מצד חכליל שהוא אחת מן החורבות הרבות שנמצאות באזור. לפתע ראו פתח מערה וללא פחד או חשש נכנסו אליה. בתוך המערה הם ראו עצמות אדם מפוזרות והדבר זעזע אותם כל כך עד שעזבו מיד את המקום. לאחר מספר ימים הם יצרו קשר עם פקח של רשות עתיקות ודווחו לו על המערה.
 
יצאנו יחד, כותב מאמר זה, הילדים והוריהם אל המקום. מצאנו מערת קבורה חצובה בסלע  הגיר הרך המקומי, ובבדיקה קצת יותר מעמיקה נמצא כי השתמרו בה גם כוכים האופייניים למערות קבורה מתקופת הבית השני. נראה היה שהמערה נשדדה בעבר ולכן העצמות היו פזורות בתוכה, ובנוסף, היא הפכה במשך השנים גם לדיר כבשים של בדואים החיים באזור בעונת הקיץ.
 
עד לגילוי מערה זו, לא ידענו על קיום מערות קבורה במצד חכליל ולא על שרידים מתקופת הבית השני. אור, צוף ועידו תרמו תרומה קטנה להבנתנו את תקופות ההתיישבות בשפלת יהודה. יש לזכור, כי בדיקת מדעית של עצמות אדם מאפשרת לארכיאולוגים ללמוד על הגיל, המין והגובה של הנפטרים ועל מחלות שמהן סבלו, ולהגיע למסקנות על אורח החיים של האוכלוסייה בתקופה מסוימת.
 
ביקור הילדים במערה מסב את תשומת הלב לדרך הטיפול של רשות העתיקות במערות בכלל ובמערות קבורה בפרט. בגלל הרגישות הרבה לכבוד הנפטרים רשות העתיקות אינה יוזמת חפירות במערות קבורה. רשות העתיקות גם משתפת פעולה עם גורמים דתיים כדי לטפל בצורה נכונה ומכובדת בעצמות שמתגלות תוך כדי חפירות ארכיאולוגיות. בהתאם לכך, יזמה רשות העתיקות את סתימת המערה שהתגלתה על ידי הילדים.
 
בנוסף לכך, כל הארכיאולוגים ברשות העתיקות נמנעים, ככל האפשר, מלהכנס למערות בטרם הן חוטאו נגד הקרצייה הנושאת את נגיף "קדחת המערות". מחלה זו נגרמת מעקיצת הקרצייה המעבירה את הנגיף מבעלי חיים אל בני אדם. ללא אבחון וטיפול נכונים מחלת קדחת המערות עלולה להיות קטלנית.  
 
לאות הוקרה על שדיווחו לרשות העתיקות על גילוי המערה קיבלו אור צוף ועידו תעודות הוקרה ושי צנוע מרשות העתיקות, אשר גם תרמה ספר לספרית בית הספר הראל שבו הם לומדים.