פריחה יישובית זו שהגיעה לשיאה במאה השמינית לפנה"ס באה אל קיצה עת חרבו כל יישובי האזור או ננטשו. בכל הסקרים לא העלו ממצאים קיראמיים האופייניים למאות השביעית והשישית לפנה"ס. בולטים בחסרונם כלים כגון קערות פתוחות ושטוחות, לגינים בעלי צוואר גבוה ושפה מרוכסת ובעיקר קערות מורטריה קדומות, בעלות בסיס שטוח. העדרן של האחרונות מובהק ביותר משום שמעצם טבעם של כלים אלה שבריהם מוצקים, יכולת השתמרותם טובה והסיכוי למוצאם בסקר – גבוה. בכל האתרים לא נמצאו כלי חרס 'אשוריים', כגון בקבוקים, קערות מזוות או כלים עם טביעות קנה. ריתון בסגנון אשורי, המיוחס לכפר כנא (מן הסתם לכרם א-ראס), המוצג במוזיאון בדנמרק הוא ממצא יחיד מסוגו בגליל התחתון, המיוחס לכאורה לאתר באזור זה.

מסקנות אלה נתמכות על ידי תוצאותיהן של חפירות שנערכו במגוון אתרים  באזור בהם שתיים מן הערים המרכזיות: תל קרני חיטין  ותל גת חפר, בו חפרנו ירדנה אלכסנדר, קרן קובלו-פארן ואנוכי; בשלוש ערי שדה: חר' אבו מודוור אעבלין, חורבת מלטה, אותה חפרה קרן קובלו-פארן וכרם א-ראס אותו חופרת ירדנה אלכסנדר ממש בימים אלה; ובכפר של חורבת ראש זית. בכל החפירות נמצא כי כל היישובים הללו נהרסו או ננטשו בסוף המאה השמינית לפנה"ס. בשניים מהם — תל קרני חיטין וחורבת ראש זית — לא התחדש עוד הישוב לאחר מכן, ובארבעה — תל גת חפר, חר' אבו מודוור אעבלין, חורבת מלטה וכרם א-ראס — התחדש הישוב בתקופה הפרסית, לאחר פער במאות השביעית והשישית לפנה"ס.

סופו של היישוב הישראלי בשלהי המאה השמינית לפנה"ס היה, אפוא, מאורע שהותיר את חותמו בצורה חסרת תקדים על הגליל התחתון ואף על הגליל כולו. הממצאים הארכיאולוגיים אינם מותירים ספק כי היישובים בליבו של הגליל התחתון נהרסו או נעזבו כליל והוא התרוקן מיושביו כמעט לחלוטין. את השבר היישובי הזה מקובל לייחס למסעו של תגלת פלאסר הג' בשנת 732/733 לפנה"ס. מסע זה נזכר, כידוע, הן במקרא והן באנאלים של המלך האשורי, אולם בעוד שהמקרא מזכיר יישובים בגליל העליון ואת הגלעד, מפרטים האנאלים מספר יישובים שהשמות הוודאיים בהם נמצאים כולם בגליל התחתון: חנתון, יטבה, ארומה ומרום. את חנתון יש לזהות בתל חנתון  שבמערב בקעת בית נטופה, את יטבה הצעתי לזהות בכרם א-ראס שבמערב כפר כנא, ארומה מזוהה ברומאנה או בחורבת רומה הסמוכה שבדרום בקעת בית נטופה, ואת מרום — בתל קרני חיטין.

זאת ועוד, באנאלים של תגלת פלאסר הג' מצוינים גם מספרים מקוטעים של תושבים שהוגלו מיישובים שונים לאשור וכן סיכום מספר הגולים: 13520 נפש. מניתוח מספרים אלה, השוואתם לשטח הישובים והערכת גודל האוכלוסיה שחיתה בגליל התחתון, הצעתי בעבר כי המספר הנקוב באנאלים משקף ראליה יישובית. נראה, על כן, כי גם העדות על ההגליות שביצע המלך האשורי מצביעה על כך שהגליל התחתון נותר ריק מתושביו כמעט לחלוטין לאחר מסע זה. כיבוש הגליל על ידי האשורים הביא עימו שינויים מרחיקי לכת שעיקרם ייסודה של פחוות מגידו, שכללה את הגליל ההררי ועמקי הצפון, למעט עמק עכו בואכה צור. בעוד שהיישובים העיקריים בפחווה נמצאו בעמקים, למשל מגידו, חצור ודן היו אזורי ההר, כאמור, ריקים ברובם מישובים. לאחר פער שנמשך כ-150  שנה התחילה בגליל התחתון בתקופה הפרסית תנופה יישובית בהיקף נרחב. הדבר מתבטא בכך שכ- 55% מתוך למעלה מ-70 אתרים שהיו מיושבים במאה השמינית לפנה"ס בגליל התחתון, נושבו מחדש, ומתוך כ-50 אתרים שהתקיימו באזור בתקופה הפרסית, כ-20% מהם נושבו לראשונה בתולדותיהם בתקופה זו, או לאחר פער יישובי ארוך מאד. במקביל לתהליך זה יש לציין את ההתיישבות האינטנסיבית שהתרחשה בעמק עכו שממערב לגליל התחתון; ערים נוסדו מחדש: שקמונה, תל אבו הוואם, תל כיסאן, עכו, נהריה, אכזיב ובעורפן סדרת יישובים כפריים כגון גילעם או חורבת עוצה.

כאשר בוחנים את התמונה היישובית של המאה השמינית לפנה"ס מחד ושל התקופה הפרסית מאידך והפער היישובי הבולט שהיה שבינהן, מאליה עולה השאלה כיצד ניתן להסביר את פריחתו של הגליל התחתון במאה החמישית לפנה"ס. שאלה זו מקבלת משקל יתר לאור העובדה כי התקופה הפרסית הביאה לפריחה יישובית אדירה בכל רחבי הארץ, אך ברוב האזורים אין הדבר מעורר תמיהה יתרה משום שהם נושבו כמעט ברציפות ולא הובחן בהם פער יישובי ניכר. מכאן שלגבי הגליל התחתון עומדת שאלה מהותית: לאור הנתונים הארכיאולוגיים המורים על פער יישובי במאות השביעית והשישית לפנה"ס והמקורות ההסטוריים המספרים על הגלייה נרחבת שנעשתה על ידי האשורים בלא שאוכלוסיה אחרת הובאה לאזור — מה היו מקורותיה של האוכלוסיה שהתיישבה באזור בתקופה הפרסית?

שתי תגליות אקראי מן השנים האחרונות עשויות לנסוך אור חדש על התהליכים שהתרחשו בגליל התחתון בין מסעו של תגלת פלאסר ג' לבין ראשית התקופה הפרסית. בעת עבודת פיתוח שנעשו על צלע גבעה כ-100 מ' מצפון לתל עין ציפורי התגלה אתר קטן, שלא היה ידוע עד אז. היישוב נוסד על קרקע בתולה, במקום שלא נושב עד אז מעולם, ובמרחק מה ממקום היישוב המסורתי — תל עין ציפורי — הסמוך לנחל ציפורי ולמעיינותיו. בחפירה שערך במקום אבירם אושרי, שהיה אז מפקח במרחב צפון, נחשפו שניים או שלושה חדרים שעל רצפותיהם, שהיו מכוסות אפר ופיח, התגלו כלי חרס באתרם. למכלול הקיראמי שני מאפיינים: הוא כולל כלים שהתפתחו מטיפוסים שראשיתם במאה השמינית ואף התשיעית לפנה"ס לצד כלים המבשרים את כלי החרס האופייניים לתקופה הפרסית. בין אלה ראוי לציין את סירי הבישול המרוכסים, הקערות בעלות הזיווי לצד קערות המורטריה בעלת הבסיס  השטוח וכן קנקנים חביתיים וקנקני טורפדו לצד קנקן הסל בעל הצוואר הגבוה והבסיס השטוח. נראה כי לפנינו מכלול קירמי אותו ניתן לתארך למאה השביעית ותחילת המאה השישית לפנה"ס וכי זהו האתר הראשון בגליל התחתון בו התגלו ממצאים ברורים מפרק זמן זה.

אתר דומה נוסף התגלה לאחרונה גם הוא במהלך עבודות פיתוח שנעשו על גדתו המערבית של נחל יפתחאל, במרחק של כ-200 מ' מצפון לחורבת יפתחאל הסמוכה לצומת המוביל. בחפירה שניהל במקום הווארד סמיתליין ממרחב צפון נמצאו עדויות ליישוב בן המאה השביעית לפנה"ס אשר נוסד במקום לאחר פער יישובי ארוך מאז תקופת הב"ק 1.

לשני האתרים הללו מאפיינים דומים שחשיבותם רבה להבנת מהותם. אלה הם אתרים חד-תקופתיים קטנים בשטחם (1-0.5 דונם) שנוסדו, כמסתבר, בסמוך לאתרי יישוב היסטוריים, אך לא ישירות עליהם. "סטיה" זו נראית בעיני מהותית משום שהן לתל עין ציפורי והן לחורבת יפתחאל היסטוריה יישובית ארוכה שנקטעה במאה השמינית לפנה"ס, ככל הנראה בעקבות מסע תגלת פלאסר הג'. המתיישבים שבאו לאחר מכן לאתרים אלה לא התיישבו בתל שהיה מקום היישוב ההיסטורי, אלא במרחק מה ממנו. הדינמיקה היישובית הזו מאפשרת להגדיר לראשונה שלב היסטורי קצר שהיה נעלם עד כה בתולדות היישוב בגליל התחתון. האם יש בתנודה יישובית זו כדי לרמוז על זהות המתיישבים? לשאלה זו יש שתי תשובות אפשריות: מחד, נראה שמיקום היישובים בפרק זמן קצר יש בו כדי להעיד שהיו אלה תושבים חדשים ומאידך מקצת כלי החרס משקפים המשכיות תרבותית מן המאה השמינית לפנה"ס. בהתאמה לכך נראה כי את שני הישובים הזעירים הללו אפשר לייחס לאוכלוסיה קטנה, אותה ניתן להגדיר כשארית פליטה ששרדה באזור לאחר מסעו של תגלת פלאסר ג' וההגליות שבאו בעקבותיו, או כמבשריו של הגל היישובי שהגיע לשיאו בתקופה הפרסית.

מה היה תחום מושבהּ של אוכלוסיה זו? שטחם הצנוע של האתרים, משך קיומם הקצר ומיקומם שלא על אתרי היישוב המסורתיים גרמו לכך שהם לא הותירו את רישומם בנוף אפילו לא כפזורת חרסים על פני השטח. בנסיבות אלה הם נסתרו במשך שנים מעיני הסוקרים ורק תגליות אקראי חשפו אותם בפנינו. מכאן שאפשר כי אתרים נוספים מסוג זה חבויים באזור ורק יד המקרה תגלה אותם. לעת הזאת מצויים בידינו הנתונים של שני האתרים שהצגנו כאן, המרמזים על תחום גיאוגרפי מוגדר של דרום מערב בקעת בית נטופה.

את הגישה הרואה ביישובים אלה את ממשיכי הישוב הישראלי  של תקופת המלוכה ניתן לתמוך בהצעתו של מוטי אביעם המסתמך על הנאמר בספר יהודית א' ח', שם נזכר הגליל העליון מחד ועמק יזרעאל מאידך כאזורים נכריים ואילו הגליל התחתון שביניהם כלל אינו נזכר, מן הסתם משום שישבו בו יהודים. בנסיון למקד את אזור ההתיישבות היהודי הוא מסתמך על שני מקורות היסטוריים: האחד הם שני פסוקים במלכים ב, פרק כא, יט ופרק כג, כו, המצביעים על קשרים של משפחות מן הגליל עם בית המלוכה בירושלים, במאות השביעית והשישית לפנה"ס. האחד מזכיר כי אחת מנשותיו של מנשה מלך יהודה היתה מיטבה, ככל הנראה יטבה הנזכרת אצל תגלת פלאסר ואשר אותה מוצע לזהות בכארם א-ראס שליד כפר כנא. הפסוק השני, מזכיר כי אשתו של יאשיהו, אמו של יהויקים, היתה מרומה, הנזכרת אף היא אצל תגלת פלאסר ומזוהה ברומאנה או חר' רומה הרחוקה רק 5 ק"מ מצפון לכפר כנא. המקור השני הוא יוסף בן מתתיהו  המציין בקדמוניות יב:ד  את שני היישובים היהודיים הראשונים בגליל התחתון בזמן החשמונאים: ציפורי ושיחין. מכאן, לדעת אביעם, שהישובים הנזכרים הן במקרא והן אצל יוספוס נמצאים כולם בתחום מצומצם וזהה בגליל התחתון מדרום מערב לבקעת בית נטופה, במקום בו נמצאו עכשיו שני האתרים שהצגנו לעיל.  

מצד שני את הדעה הרואה ביישובים אלה תופעה חדשה ניתן לתמוך בגישתו של שטרן שהראה כי בתרבות החמרית של יישובי הגליל בתקופה הפרסית ניכרת השפעה פניקית חזקה והציע על כן, כי קבוצות פניקיות התיישבו בגליל, שהיה דל באוכלוסין ובחלקו אף ריק מתושבים בעקבות ההגליות האשוריות.

אולם, כל עוד לא יתגלו אתרים נוספים בני המאות השביעית והשישית לפנה"ס, הרושם הוא כי שני האתרים החדשים הסמוכים לתל עין ציפורי ולחורבת יפתחאל מייצגים מערך ישובי מצומצם ביותר ומשקפים אוכלוסיה קטנה. לפיכך, גם אם נתייחס אליהם כישובי שארית הפליטה, אין בהם כדי להסביר את היקף היישוב הנרחב בתקופה הפרסית ואין בו כדי לשנות מהותית את התמונה היישובית של הגליל התחתון ערב ימי הבית השני, נושא שבשנים האחרונות היווה מוקד בדיון על ראשית הנצרות בגליל.

כך או כך, נראה כי מוקדם מדי להכריע בין שתי האפשרויות. עם זאת הממצאים החדשים מאפשרים לעדן את אבחנותינו ולהציע כיוון חדש להבנת תהליכי ההתיישבות בגליל התחתון ותחום גיאוגרפי מוגדר בו התרחשו תהליכים אלה. בשלהי תקופת המלוכה וערב ימי הבית השני היה, אפוא, אגן נחל ציפורי, מדרום מערב לבקעת בית נטופה זירה לתהליכים יישוביים וחברתיים שציינו את ראשיתה של תקופה חדשה באזור.