בשנת 1976 גילו צוללנים מטעם האגודה למחקר תת-ימי בישראל מסגרות של כלי שיט גדול במעגן הצפוני של קיסריה, בעומק של 2.5 מ'. בשנת 1983 צוות מטעם המרכז ללימודי ים באוניברסיטת חיפה, בראשותו של א' רבן, חפר את שרידי הספינה בשיתוף עם אוניברסיטת מרילנד, אוניברסיטת קולורדו ואוניברסיטת ויקטוריה. נחשפו גוף הספינה (40 מ' אורך), שממנו השתמר כשליש מעצי הבנייה המקוריים. גוף הספינה עשוי מלוחות ציפוי בעובי 8 ס"מ שחוברו באמצעות כפיסים ואטבים בטכניקת shell first. המסגרות עשויות מלוחות של עץ מחט (16 ס"מ עובי), והם מרוחקים 9 ס"מ זה מזה. בנייה זו היא המאסיבית ביותר שהובחנה בכלי שיט מהתקופה הרומית. הספינה תוארכה באמצעות בדיקות פחמן-14 למאה הא' לפסה"נ. פיסות רבות של ציפוי העופרת נמצאו סביב הספינה. בממצא הקיראמי בולטים קנקני אגירה (פיתסים) גדולים, ששימשו להובלת תוצרת כגון דגנים ומלח. כן נמצאו ארבעה מוטות של מאזניים מברונזה, ששימשו כנראה לשקילת המטען שהועלה לספינה. סוג העץ ושיטת הבנייה של הספינה דומים לאלה הנהוגים בצפון-מערב איטליה ובדרום צרפת. ייתכן כי הספינה נשאה חומרי בנייה (כגון טוף וולקני) לבניית הנמל ההרודיאני של סבסטוס.