בניית המרינה באשקלון, הרחבת הנמל, ובריכת הקירור של חברת החשמל מדרום לעיר, גרמו לגריעה משמעותית של חול באזור החוף. המחסור בחול, גרם לחשיפת קטעים נרחבים של קרקעית הים ולהרס רב בחופים. הסרת החולות גרמה לחשיפתם ולגילויים של שרידים עתיקים רבים על קרקעית הים ובחוף.  אליה וקוץ בה - חשיפה מהירה  של השרידים הארכיאולוגיים על ידי גלי הים והזרמים, גורמת להרס השרידים העתיקים. בהעדר שכבת חול מגינה, מתמוטט המצוק החופי ונסוג בקצב מהיר, מה שגורם להרס מסיבי למבנים ולחומות העתיקות, שחלקים רבים מהם מתמוטטים וצונחים לים.

בשנים האחרונות נחשפו בחזית תל-אשקלון, יסודותיהן של החומות, והתברר שחלקים מהן אינם מבוססים על סלע הכורכר אלא בנויים על גבי שכבות חול. סחיפת החול וחשיפת היסודות, גורמים להתמוטטויות רחבות היקף של חומות הים באזור התל. מצב דומה של הרס מהיר וארוזיה מתקדמת נוצר בשנים האחרונות ביישוב החופי מהתקופה הביזאנטית, שנחשף צפונית לאשקלון לאחר השלמת פרויקט המרינה. חומות הים שנחשפו לראשונה, מתמוטטות ונופלות לים בנסיבות דומות לאלו של חומות אשקלון.