Israel Antiquities Authority
נגישות

אמיתי או מזויף? – גלוסקמת "יעקב אחי ישוע"

גדעון אבני

העולם הנוצרי נרעש לאחרונה בסיועה הפעיל של התקשורת המקומית והעולמית, על-ידי סיפור יוצא דופן העוסק בגלוסקמה שמוצאה לא ברור, ועליה כתובת בעברית קדומה. הכתובת מציינת שלשה שמות שהיו נפוצים בקרב יהודי ארץ ישראל בימי הבית השני: יעקב, יוסף וישוע. השילוב הנדיר של שלשת השמות הללו הביא חוקר בעל-שם בתחום האפיגרפיה, פרופ' אנדרה למיר, לפרסם מאמר ובו הוא מעלה את הסברה כי השמות הללו קשורים באחת הדמויות ההיסטוריות המרכזיות של ראשית הנצרות: יעקב אחי ישו.

 

 

במה עסקינן? תיבת הקבורה הקטנה, גלוסקמה, הנה ממצא ארכיאולוגי נפוץ ביותר במערות קבורה משלהי ימי הבית השני באזור ירושלים ושפלת יהודה, ומאפיינת את מנהגי הקבורה היהודיים של אותה תקופה. ראשיתו של מנהג  קבורה ייחודי זה בשנת 30 לפני הספירה והוא היה נפוץ עד לחורבן הבית השני בשנת 70 לסה"נ. הקבורה על-פי נוהג זה כללה שני שלבים: עם פטירתו של אדם הוא הובא לקבורה במערת הקבורה המשפחתית, שם הונחה הגופה בתוך כוך מאורך החצוב בסלע. ביום השנה לפטירה חזרו בני המשפחה למערה וברשותם גלוסקמה שרכשו, ואליה לוקטו עצמותיו של הנפטר. הגלוסקמה הונחה בתוך המערה, ולעיתים קרובות נחקק על דופן התיבה שמו של הנפטר בעזרת מסמר או כלי חד אחר.

 

מאז ראשיתו של המחקר הארכיאולוגי בירושלים, לפני כ- 150 שנה, התגלו בסביבות העיר קרוב ל- 1000 מערות קבורה משלהי ימי הבית השני ובהן אלפי גלוסקמאות. רוב המערות התגלו במהלך עבודות הבנייה והפיתוח שנערכו בירושלים – חלקן הקטן נחפר על-ידי ארכיאולוגים, ורבות אחרות נהרסו על-ידי הדחפורים, או נשדדו בחפירות בלתי חוקיות. כך הפכה הגלוסקמה לאחד הממצאים הנפוצים ביותר בשוק העתיקות הפורח של ירושלים.

 

הכתובות שעל הגלוסקמאות מהוות מקור לא אכזב למחקר מדעי. מבין מאות הכתובות שפורסמו קיימות כמה המזכירות, ככל הנראה, דמויות היסטוריות מוכרות. אחת הידועות שבהן התגלתה בדיוק לפני מאה שנה, ב- 12 בנובמבר 1902, בתחומי בית האחוזה של סר ג'ון גריי היל שבפסגת הר הצופים (כיום בתוך הגן הבוטני של האוניברסיטה העברית). הגלוסקמה נושאת כתובת ביוונית המציינת את שמו של ניקנור מאלכסנדריה, אשר תרם שער לבית המקדש, הלא הוא שער ניקנור המוזכר במקורות. היא התגלתה בתוך מערת קבורה גדולה ומסועפת ובה גלוסקמאות רבות נוספות. גם אז עורר גילוי הכתובת התרגשות מסוימת, והתפתח ויכוח אקדמי לגבי מהימנותה.

 

ויכוח זה הוכרע למעשה על-ידי הארכיאולוג האירי מקאליסטר,  מחוקריה המפורסמים של ארץ ישראל בראשית המאה הכ', אשר עם גילוי הכתובת פרסם מאמר מקיף המוכיח שזו אכן כתובת מקורית, בהסתמכו, בין השאר, על העובדה שהגלוסקמה ובה הכתובת נמצאה במערת קבורה ידועה שאין ספק לגבי תיארוכה.

 

בעשור האחרון התגלו בחפירות הצלה שנערכו על ידי רשות העתיקות בסביבות ירושלים שתי כתובות נוספות על-גבי גלוסקמאות, המזכירות דמויות היסטוריות מימי הבית השני. האחת מזכירה את השם "יהוסף בר קיפא", המזוהה אולי עם אותו אדם ששימש בתפקיד הכהן הגדול בזמנו של ישו הנוצרי, והשניה מזכירה איש בשם אריסטון, שמוצאו מהעיר אפמיאה שבסוריה, אשר מוזכר במשנה כאדם שהעלה תרומה לעבודת המקדש בירושלים. למרות ששתי הכתובות התגלו בחפירה ארכיאולוגית מסודרת במערות קבורה שלא נפגעו על ידי חפירות בלתי חוקיות, אין ודאות מוחלטת שאלו אכן אותן דמויות היסטוריות המוזכרות במקורות, וכבר נכתבו מספר מאמרים מדעיים הדנים בסוגיה זו.

 

סיפורה של גלוסקמת "יעקב אחי ישוע" מעלה מספר תמיהות. ראשית מוצאה הלא-ברור של הגלוסקמה, והעובדה שמקורה בשווקי העתיקות של ירושלים, מעלה חשש לגבי האותנטיות של הכתובת. במחקר הארכיאולוגי של ארץ ישראל יש לא מעט סיפורים, מפורסמים יותר ופחות, על זיופים מעשי ידי אומן אשר הטעו גם חוקרים גדולים ומנוסים ביותר. כבר בשנת 1885 פרסם החוקר הצרפתי קלרמון-גאנו, אחד הארכיאולוגים הידועים של ארץ ישראל במאה הי"ט , ספר שלם המרכז את זיופי העתיקות מעשי ידי אומנים מומחים בימיו, בהם גם זיוף של כתובת על-גבי גלוסקמה. העובדה שגלוסקמת "יעקב אחי ישו" לא נמצאה בחפירה ארכיאולוגית מסודרת רק מגבירה את החשד למעשה זיוף אומנותי, וגם הבדיקות הראשוניות שנערכו על-ידי מפרסם הכתובת ועל-ידי המכון הגיאולוגי בירושלים, אין בהן כדי להזים את האפשרות הזו.

 

אבל, גם אם נניח שהכתובת שעל-גבי הגלוסקמה היא אכן מקורית, האם יש בכך עדות ממשית לאותה דמות היסטורית? כאמור מדובר בשמות פרטיים שהיו נפוצים יחסית בקרב יהודי ארץ ישראל, וגם השילוב הנדיר שלהם אינו מהווה הוכחה חד משמעית לזיהוי הדמות ההיסטורית שבה מדובר. עיון חטוף בספרי הטלפונים של ימינו, למשל, יעלה מספר אנשים ששמם משה דיין, אך האם ניתן לזהות כל אחד מהם עם אותו משה דיין, שנכנס לדפי ההיסטוריה? ודאי שלא.

ניתן להניח, אפוא, כי בעוד כמה שבועות, לאחר שהסערה התקשורתית תחלוף, יישארו שאלות רבות  ללא מענה ותחושה כבדה של "זה יותר מדי טוב מכדי להיות אמיתי". חלק נכבד מהשאלות הללו יכלו לבוא על פתרונן אילו הגלוסקמה היתה מתגלה בחפירה ארכיאולוגית מסודרת, ולא בחפירות לא חוקיות, הגורמות מזה שנים רבות נזק אדיר לאתרי העתיקות בישראל.

 

נראה לכן שסיפורה של הגלוסקמה שזוכה היום לפרסום עולמי ייזכר בעתיד, במקרה הטוב, כהערת שוליים בספרי ההיסטוריה, או כדוגמה נוספת לעצמת הרגשות שיכול ממצא ארכיאולוגי לעורר בקרב בני דתות שונות, המחפשים באמצעות הארכיאולוגיה קשר בלתי אמצעי עם זהותם ועברם.  


מאמרים נוספים ...