גמלא שוכנת במורדות המערביים של הגולן, על שלוחה תלולה בין נחל גמלא (מצפון) ונחל דליות, ומחוברת לרמת הגולן בצד צפון-מזרח על ידי אוכף נמוך. השלוחה עצמה עשוייה מגיר רך מתקופת הניאוגן, כשרק בראש הרכס מצויים שרידי שכבת בזלת שרובה עברה תהליך של בלייה.  המדרון הצפוני של השלוחה תלול יותר, מכוסה חורש צפוף מחברת האלון המצוי, האלה הארץ-ישראלית והשקד. מדרון זה מכוסה דרדרות בזלת רבות ואינו מכיל כל שרידים ארכיאולוגיים. לעומתו, המדרון הדרומי מתון מעט יותר, והצמחייה בו צפופה פחות. העיר הקדומה נבנתה כולה על גבי המדרון הדרומי, אם כי לא על פני כל שטחו. על פי הסקרים, היקף השטח הבנוי הוא כ-145 דונם. במדרון זה מרובים יותר עצי השקד והלבנה הרפואי, וצפיפותם גדולה יותר בשטחים הבנויים של גמלא העתיקה, שם עוצרים הקירות הקבורים באדמה את זרימת מי הגשמים. שתי דרכים (לפחות) הובילו לגמלא בימי קדם; דרך אחת ירדה לשלוחה מראש המצוק שממזרח, בתוואי קרוב לזה של שביל המטיילים. השביל חוצה את מצוק הבזלת העליון, שם ניתן עד היום להבחין במדרגות חצובות, פונה מערבה על גב שלוחת ביניים מתונה ויורד במצוק הבזלת התחתון אל האוכף. דרך זו אינה נוחה במיוחד למעבר בהמות, כך שייתכן והייתה גם דרך נוספת, שירדה מן הרמה אל האוכף בתוואי פחות תלול, אך שרידיה של זו לא אותרו. דרך נוספת נתגלתה לאחרונה בנחל דליות, ממערב לשלוחה, במסגרת הסקר הארכיאולוגי של הגולן בראשות משה הרטל. נראה שדרך זו עלתה מחוף הכנרת דרך הנחל וטיפסה אל העיר ללא צורך לחצות מצוקים. שרידי דרך זו לא נמצאו על השלוחה עצמה.