בחפירות שנערכו בשנת 1993 במסגרת מבצע מגילה במערה 38 בצוק הקרנטל מעל ליריחו, התגלו כאלף פיסות אריג, מקלעות וחבלים. הם תוארכו על סמך בדיקות פחמן14-, הממצא הקרמי, הטכניקה והאיקונוגרפיה של האריגים למאות הט'-הי"ג לסה"נ. ניתן לשער שהמערה שימשה מפלט בעת המהומות והמלחמות הרבות שפקדו את האזור וכמחסן לטכסטילים משומשים של אוספי ו/או סוחרי סמרטוטים. טכסטילים משומשים אלה היו חומר  גלם לתעשיית הנייר אשר חדרה לאזורנו במאה הט' לסה"נ ממרכז אסיה, לשם הגיעה עם הכיבוש המוסלמי מסין.

 

האריגים שנמצאו משופשפים, קרועים וחתוכים. חלקם מטולאים, בשימוש משני ואף שלישי, מורכבים מפיסות אריג אחדות מאותו אריג או מאריגים שונים. ייחודו של האתר במספר הניכר של קטעי אריג מפוארים ממשי (איור 15), הארוגים בטכניקה מתוחכמת בדגמים צבעוניים, ובאריגים בעלי שתי מפשתן וערב מכותנה. החל מהמאה הט' לסה"נ הצליחו לגדל כותנה בארץ ובסוריה. כשליש מהאריגים עשויים מכותנה, ארוגים באריגה פשוטה. רובם לא צבוע. כ-80 צבועים בגוונים שונים של כחול; אריגים אחדים משובצים או מעוטרים בפסים כחולים. כשליש נוסף של האריגים עשוי מפשתן - רובם ארוגים באריגה פשוטה. אחרי הכיבוש המוסלמי התמעט גידול הפשתן בארץ והחומר יובא ממצרים. בדומה לאריגי הכותנה - רובם אינו צבוע. שישה מעוטרים בפסי טפסטרי צבעוניים ממשי בדגמים של ציפורים, ברווזים, בעלי חיים שונים, שריגים ומוטיבים צמחיים וגיאומטריים מסוגננים, וכן בכתובות או פסוידו-כתובות ערביות. מספר גדול של אריגים מסוג זה נמצא במצרים עם כתובות שמתוארכות  לתקופה הפאטימית. נמצאה קבוצה גדולה נוספת של כ-130 פיסות הארוגות על שתי פשתן וערב של חוטי כותנה; רק שמונה מהם צבועים בכחול. קבוצה זו ייחודית לאתר - כמעט ולא נמצאו עד כה אריגים דומים באף אתר בארץ וגם לא באזורים סמוכים, כמו סוריה ומצרים. אפשר לשער שאריגים אלה הם מייצור מקומי. חוטי הפשתן והכותנה היו זמינים במידה שווה, לכן השתמשו בחוטי הפשתן החזקים והחלקים לשתי ובחוטי הכותנה כעלי הסיבים הקצרים, הרכים והגמישים לערב, על מנת לקבל אריג חזק ורך למגע. כן נמצאו כ-40 פיסות משי; מיעוטן באריגה פשוטה, רובן בסוגים שונים של אריגה מורכבת (compound weave) שלביצועה דרוש נול משיכה (draw loom - נול משוכלל עם מנגנון דיגום מכני. בנול כזה אפשר לארוג דגמים חוזרים מסובכים, בדגם גיאומטרי, צמחי, דגמי בעלי חיים וציפורים וכתובות. רוב אריגי המשי באריגה מורכבת שנמצאו במערה הם בשילובים של כחולים ואו חומים עם הצבע הטבעי של המשי. אריגים בדגמים ובטכניקות דומים נמצאו בפרס, בסוריה ובביזנץ. חלקם הגיעו כעטיפות לרליקוויאריה לכנסיות ולמנזרים באירופה. הם מתוארכים למאות הט'-הי"א לסה"נ. במערה 38 נמצאו רק מעט מאד אריגי צמר ושיער עיזים (25 בלבד). אפשר להניח שהם מייצור מקומי. רק אריג אחד מצמר הוא קטע משטיח עם פלומה צבעונית ודגם גיאומטרי הדומה לקטעי שטיחים קדומים יותר שמוצאם מאנטוליה או מארמניה ואשר יובאו למצרים.

בקבר מתחת לרצפת הקתדרלה הצלבנית בקיסריה נמצאו מספר פיסות קטנות של אריג משי וחוטי כסף מוזהבים באריגת קלפים ובאריגה מורכבת. אריגים בטכניקה זו נעשו באירופה בתקופה זו, בעיקר בגרמניה ובבריטניה. ממצא זה מאשר את הידוע לנו מהספרות, שמוצא הצלבנים היה מארצות אלו.

 

המחקר הארכיאולוגי של האריגים מלמד על ההתפתחויות הטכנולוגיות לאורך התקופות ועל השפעתן על אומנות האריגה בארץ ישראל. הדבר מתבטא בחומרים: במעבר מפשתן שלוקט לפשתן שבויית וגודל; לאחר-מכן החל השימוש בצמר שתחילה נתלש ורק מאוחר יותר נגזז. כמו כן נמצאו עדויות לשימוש בחומרים חדשים שיובאו ארצה, דוגמת המשי והכותנה. כיווני הטוויה ( S ו Z-לימין ולשמאל) השתנו אף הם במשך השנים, וממקום למקום, וקביעתם מסייעת בזיהוי מקור הטכסטילים ובתיארוכם. עם שכלול נולי האריגה התאפשרה אריגת דגמים מסובכים ויצירת אריגים מורכבים. גם שיטות הצביעה השתכללו ואפשרו יצירת דגמים בשימור (איקט) ובהדפסה, נוסף על הדגמים הארוגים. 

 

הלבוש השתנה גם הוא: מבגד שנארג בפיסה אחת לבגד שגזרתו נגזרה ונתפרה. כן נוספו פרטי לבוש - המכנסיים, שהגיעו מהמזרח, ומגוון כיסויי הראש - יוצרו בגדים בשילוב של מספר אריגים ונקבעו הבדלים בין בגדי גברים לנשים. גם סוגי האריגים שלא נועדו ללבוש התרבו, כגון יריעות למחיצות, לכיסויי מיטות וספות, כיסויי כריות ורצפה - מרבדים ושטיחים.