מקובל להניח כי בתקופת הברונזה הקדומה 3-2 נופה החברתי-מדיני של ארץ-ישראל התאפיין בריבוי ערי-מדינה אשר כל אחת מהן שלטה בפריפריה הסמוכה לה. בעקבות תפישה זו, ותוך הסתמכות על מדדים גיאוגרפיים שונים, צוירו בספרות מפות המציעות מה היו תחומי הערים המרכזיות ועד היכן הגיע תחום שליטתן. מחקרים אלו הנם תיאורטיים לחלוטין ולמעשה אין במידע הארכיאולוגי של תקופת הברונזה הקדומה 3-2 עדויות של ממש על האופן בו יושמה השליטה בפריפריה של כל עיר-מדינה.
 
במהלך סקר מפת עין-בוקק (מפה 150 בסקר ישראל) נתגלו על השלוחה שבין נחל חימר לנחל זוהר שרידיה של דרך מתקופת הברונזה הקדומה 3-2, שטיפסה מאזור דרום ים המלח לכיוון צפון-מערב. אנו מעריכים כי הדרך חיברה בין המרכז היישובי שהתקיים באזור באב א-דרע בתקופה הנדונה, לבין זה שפעל בבקעת ערד. חקר האתרים לאורך הדרך מאפשר לשחזר את אופן פעולתו של מנגנון שליטה ריכוזי על הדרך ועל העוברים בה, ומאיר היבט של מרקם ערי-המדינה שעד כה היה בגדר השערה מלומדת בלבד.