דוחות החפירה שיצאו לאחרונה, על חפירותיו של גדעון פרסטר בדרום טבריה ועל חפירותיו של יזהר הירשפלד בהר ברניקי, הדגישו את הצורך להכיר את טבריה האסלאמית מקרוב יותר. אלא שלמטרה זו נדרשת הרכבת פאזל בנוי מקטעי מידע מפוזרים בין תיקי פיקוח רבים, מפרסומים ראשוניים וממידע בעל פה. אלה מסכמים ומשקפים כמאה חפירות ארכאולוגיות בעיר זו. 
עבודתו של יוסי סטפנסקי, אשר סקר את העיר ומיפה, בעזרתה של לטיציה ברדה, את החפירות הרבות, מקלה על המאמץ הנדרש ומהווה תרומה חיונית להכרת הארכיאולוגיה של טבריה לכל תקופותיה.
חשיבותה של טָבּרייה במהלך התקופה האסלאמית הקדומה ברורה: היא הייתה בירת ג'ונד אל-ארדון והחליפה את בית שאן-סקיתופוליס כמרכז הפוליטי בצפון הארץ. מצפון לטבריה ומדרום לה נמצאים שני ארמונות אומיים חשובים ביותר – חר' אל-מניה וצינברה, בהם נפשו בחודשי החורף הח'ליפים מרואן ב. אל-חכם (מת בשנת 683), בנו עבד אל-מלכ (מת ב- 705), אל-וליד (מת ב- 715) והשאם (מת ב- 744). אל העיר הגיעה הדרך ישירות מדמשק דרך המעלה בפיק, אשר נפרץ ונסלל בתקופתו של עבד אל-מלכ בשנת 73/692. 
אולם למרות חשיבותה הפוליטית, חברתית וגיאוגרפית בתקופה האומיית, מעט מאוד ידוע על התפתחותה האורבנית של טבריה בין המאות השמינית והאחת-עשרה. במהלך מחקר מתמשך על תהליכי עיור בתקופה האסלאמית הקדומה, נבדקו על ידי כותבת שורות אלו מספר רב של חפירות עבר, מתוכן ניתן לשחזר כמה נתונים אודות המאה השמינית:
  1. חפירות פרסטר בשנים 1973-1974 בקרבת השער הדרומי של טבריה הטרום-אסלאמית הצביעו על תהליך עיור זהה לזה של בית שאן, ירושלים, וערים קלאסיות אחרות בסוף התקופה הביזאנטית – תחילת התקופה האסלאמית, דהיינו הצרת הרחוב הראשי תוך העמקת קו מבני המסחר.
  2. ככל הנראה נשמר מתאר חומת העיר כפי שהיה בתקופה הביזאנטית הן בדרום העיר, הן בצפונה. ממצאיה של פאני ויטו ב1971- 1972 בצד הצפוני של העיר, בשטח שמחוץ לחומה הביזאנטית המשוערת (שנחפרה על ידי עמוס חריף), מצביעים על תהליך עיור פוסט-אומיי דומה לזה אשר נחשף בחפירות פרסטר, או אף קדום יותר.
  3. ניתן לנסות להגדיר את השטח העירוני גם בעזרת מיפוי הקברים המוסלמים אשר קדמו לפעולת בנייה אסלאמית בטבריה. בשטח חפירה A-מערב של פרסטר, למשל, הבנייה מחוץ לחומה מתוארכת למאה התשיעית. מתחתיה נתגלו שלושה קברים מוסלמים, מכוונים ממזרח למערב, כשהשלדים מונחים על צידם הימני, עם הפנים דרומה. בשטח A-מזרח נתגלו עצמות רבות בשכבה שמתחת לבנייה הראשונה בשטח זה (גם במאה התשיעית), יחד עם שלד של ילד. באותה שכבה נתגלו ארבע מטבעות אומיים פוסט-רפורמה (לאחר שנת 77/696) ואחד מהמאה התשיעית. בחפירותיו של נחום סלושץ בשנים 1920 - 1921, באזור בית הכנסת העתיק בחמת, נתגלתה מצבה של אישה נוצריה, כתובה בערבית "כופית" ומתוארכת ל-978. חפירותיו של יריב שפירא ב- 1951 ו-1952, בין בנייני המרחצאות בחמת לבין שיכון עובדי המפעל, מחזקות את המסקנות על אודות תהליך העיור בדרום העיר: מבנים מהמאה התשיעית או העשירית (התיארוך מבוסס על ציורי כלי החרס בלבד) הוקמו מעל לקברים מוסלמיים, אשר התפתחו בקרבת מאוזוליאום ביזאנטי מאוחר או מוסלמי קדום. מצד מזרח, חפירתו של בצלאל רבני באוגוסט 1952 בביתו של אברהם יזדי (בקצה רח' אחוה) עוזרות להגדיר את התחום העירוני בתקופה האסלאמית הקדומה. בחפירות אלו נחשפו קבר בנוי של ילד אשר תוארך כ-"ערבי", וכמו כן שרידי מבנה חדרים עם באר. רבני תיארך את הבאר ואחד החדרים כביזאנטי, ושאר החדרים כתוספות מהתקופה האסלאמית. אם נשווה ממצאים אלו לממצאים של פרסטר ושל שפירא, ונתחשב בתאריך של המצבה הנוצרית שנחשפה על ידי סלושץ, ייתכן שאפשר יהיה להסיק שהבנייה כאן מאוחרת למאה התשיעית או העשירית.
  4. בניתוח מחודש של המבנים הציבוריים הרומיים אשר נחשפו על ידי רבני בשנות החמישים, ניתן להציע פרשנות מחודשת למבנה השוק, ואף לזהות אותו כמסגד הראשי של טבריה האומיית.
ההרצאה תתמקד בעיקר בסעיף האחרון, תוך התייחסות למבנים אומיים בערים מרכזיות במאה השמינית – דמשק, בירת השלטון, ורמלה, בירת ג'ונד פלסטין – וגם למבני פריפריה כגון ח' אל-מניה וקצר אל חיר אל-שרקי. 

----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
* הרצאה זו מתבססת על חלק מן הממצאים של מחקר מתמשך על תהליכי עיור בארץ-ישראל במהלך התקופה האסלאמית הקדומה. מחקר זה נעשה במסגרת פרוייקט משותף בין האוניברסיטה העברת ורשות העתיקות, בהנהלת פרופ' עמיקם אלעד, ד"ר גדעון אבני, מר עפר אפרתי ואנוכי.