בשנים האחרונות יש גידול ניכר בחפירות של ביצורים מהתקופה העות'מאנית בארץ. הרצאה זו נועדה לתת הסבר קצר לחופרים על שיטות ביצור חדשות שנכנסו לשימוש לאחר התקופה הצלבנית עקב כניסת תותחים לשדה הקרב.
מול אש תותחים הביצור הישן לא היה יעיל, לכן הומצאו 3 שיטות לביצור ערים ונקודות אסטרטגיות:
א. מודרניזציה של ביצור ישן: הוספת אדמה מלפני ומאחורי החומות, כדי לתת להן תמיכה והגנה מול אש תותחים, וחפירת תעלות ללוחמים מכיוון שמעבר על ראש החומה נעשה מסוכן מדי.
ב. השארת ביצור ישן כגרעין ומפלט אחרון ובניית ביצורים בשיטה החדשה מחוץ לביצור הישן כדי לנהל קרב עיקרי על בסיס הביצור החדש.
ג. בניית ביצורים בשיטה החדשה אשר הומצאה באיטליה בסביבות שנת 1490 לסה"נ וקיבלה את השם "השיטה האיטלקית". השיטה החדשה מסמלת פילוסופיה אחרת להגנה: במקום ההגנה מלמלא שהייתה אופיינית קודם מגיעה הגנה מהאגפים. החומות משנות את אופיין: הן יותר נמוכות ויותר עבות ונשענות על אדמה מאחור. כל החומה או חלקה העליון מקבלים שיפוע או עיגול ליצירת ריקושטים. מעל החומה נעלמים המרלונים ("השיניים"), במקומם מסדרים breastwork או parapet בצרפתית. המגדלים נעלמים, מקומם תופסים בסטיונים – מבנים מחומשים אשר כמעט ולא בולטים לגובה ומטרתם לתת הגנה לחומה (אשר נקראת curtain בשיטה החדשה) מהצדדים. החפיר נעשה יותר רחב ועמוק, האדמה שהוצאה ממנו יוצרת glacis אשר בניגוד לחלקלקות קדומות יחד עם החפיר מסתירים את הביצור המודרני מעיני תותחני אויב. הדפנות של החפיר מקבלות קירות (scarp בצד החומה וcounterscarp בצד הקרוב לאויב) אשר לא מאפשרות ירידה רגלית לחפיר.
במאות ה 17 – 18 לסה"נ השיטה החדשה מקבלת התפתחות נוספת ליצירת עומק ההגנה להתשת האויב, להגברת אש צולבת והגברת עמידות הביצור. בתקופת מצור הכוחות הצרים חפרו תעלות בצורת קשת, לפחות 2: הראשונה ממנה התחילו עבודות מצור ואשר שימשה כקו הגנה מהאורף והשנייה, קרובה לביצור, ממנה ניהלו הסתערות. בין התעלות הללו חפרו תעלות מחברות בצורת זיגזג כדי למנוע ירי לאורך התעלות מהמצודה. מטרת הכוחות הצרים הייתה הבקעה של curtain בעזרת סוללת הבקעה כאשר תותחים יותר קלים יורים באלכסון לאגפים של בסטיונים כדי לשתק הגנה על ה curtain מהם. כדי להיכנס לחפיר חפרו מנהרה ופיצצו בה מטען כדי להפיל את counterscarp.