העפיפונים הם מתקנים דמויי משפך, מורכבים משני קירות ארוכים (זרועות) שנפגשים בקיצם. הקירות בנויים מאבנים ובמקום מפגשם נמצא בור או מכלאה. מתקנים כאלו מצויים באזורי המדבר במזרח התיכון; הסברה היא ששימשו כמלכודות לחיות או לעדרי בר בעלי פרסות. קיים דיון בנושא התיארוך של העפיפונים, אולם נמצאו כבר עפיפונים השייכים, ככל הנראה, לאלף השביעי לפנה"ס.
במזרח ירדן נמצא המספר הגדול ביותר של מתקנים כאלה. לעיתים העפיפונים בנויים כשרשראות לאורך של יותר משישים ק"מ. לעומת זאת, במדבריות הנגב וסיני (מצרים) הם לא שכיחים ומופיעים כמתקנים קטנים, בודדים.
מאמר זה מציג תוצאות מחקר של 16 עפיפונים מהנגב וצפון סיני. באמצעות תיארוך פחמן 14, אור אינפרא-אדום וכרונולוגיה של תרבות חומרית מבקש החוקר להוכיח שהעפיפונים היו בשימוש בסוף האלף הרביעי ובתחילת האלף השלישי וחדלו להתקיים באלף השני לפנה"ס.
הצורה, הגודל והמיקום של העפיפונים מתאימים לתנאי השטח וגם לדפוסי התנהגות ואקולוגיה של סוגי הטרף הניצודים.
קישור למאמר המלא