Israel Antiquities Authority
נגישות

שַׁלְוָה בְּאַרְמְנוֹתָיִךְ - עתיקות ירושלים בכנסת ישראל

הגן הארכיאולוגי בכנסת ישראל הוקם בתרומת שאול א' פוקס ומשפחתו


"שַׁאֲלוּ, שְׁלוֹם יְרוּשָׁלִָם; יִשְׁלָיוּ, אֹהֲבָיִךְ. יְהִי-שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ; שַׁלְוָה, ְבאַרְמְנוֹתָיִךְ. לְמַעַן, אַחַי וְרֵעָי אֲדַבְּרָה-נָּא שָׁלוֹם בָּךְ." תהילים קכב, ו-ח


הגן הארכיאולוגי מאפשר מבט חטוף ברבדיה של ירושלים לתקופותיה וחושף טפח ממקורותיה. אופייה של העיר ומידת חשיבותה לובשים ופושטים צורה בהתאם לתנאים פוליטיים, חברתיים ודתיים. לאתריה נקשרו אירועים ומסורות רבים, אולם קדושתה היא זו שמקנה לה את מעמדה המיוחד.

לתערוכה שישה מתחמים מתקופת הבית השני ועד לתקופה העות'מאנית, והמוצגים בכל אחד מהם מאירים נושאים מגוונים. הפריטים האדריכליים משקפים את הבנייה המונומנטאלית בירושלים לדורותיה שחלקה אף מתועד בכתובים. אלה משלימים את סיפורם של המבנים הקדומים שהם חלק בלתי נפרד ממרקם העיר בהווה. כל המוצגים התגלו בסקרים ובחפירות ארכיאולוגיות שהחלו במאה הי"ט ונמשכים גם היום. רשות העתיקות הגתה, יזמה והקימה את הגן הארכיאולוגי.



שלהי תקופת הבית השני (63 לפסה"נ-70 לסה"נ)

"לָכֵן, כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, הִנְנִי יִסַּד בְּצִיּוֹן, אָבֶן; אֶבֶן בֹּחַן פִּנַּת יִקְרַת, מוּסָד מוּסָּד הַמַּאֲמִין, לֹא יָחִישׁ. וְשַׂמְתִּי מִשְׁפָּט לְקָו, וּצְדָקָה לְמִשְׁקָלֶת; וְיָעָה בָרָד מַחְסֵה כָזָב, וְסֵתֶר מַיִם יִשְׁטֹפוּ." ישעיה כח, טז-יז





פאר הבנייה ההרודיאנית


מאות שברים של אבנים מעוטרות נמצאו בהר הבית, ומקורן בחלקי בניין שונים (קורות, כרכובים וכותרות). התפוצה הרחבה של פריטים אדריכליים מקושטים מצביעה על קיומה של אסכולה מקומית שהושפעה מהתרבויות ההלניסטית והרומית, אך גם התייחדה בהעדר אמנות פיגורטיבית. המוטיבים האמנותיים התמקדו בדגמים הנדסיים וצמחיים.
מוצא: הקמרונות הדרומיים של הר הבית, תחת שערי חולדה.




התקופה הרומית המאוחרת (132-324 לסה"נ)

"מלחמה לא קטנה ולא קצרה נגרמה כאשר ייסד הדריאנוס בירושלים עיר במקום זו שהוחרבה, אשר קרא לה גם איליה קפיטולינה, וכאשר הקים במקום מקדש האלוהים מקדש אחר לזאוס. כי היהודים הזדעזעו מכך שזרים מתיישבים בעירם ושמקדשי נכר נבנים בה." קאסיוס דיו, היסטוריה רומית LXIX, 12





כתובת הקדשה בלטינית


שבר של לוח אבן ועליו חקוקה כתובת הקדשה בלטינית לכבוד הקיסרים ספטימיוס סוורוס ובנו ספטימיוס באסיאנוס (קאראקאלה), לרגל השלמת מפעל בנייה בקולוניה 'איליה קפיטולינה קומודיאנה'. אזכור שמה של פלאוטילה, אשתו של ספטימיוס סוורוס בשנים 202-205 לסה"נ, תוחם את זמנה של הכתובת. לוח האבן הוכן בידי פרנסי העיר (הנציב או מפקד הלגיון) ונראה שאורכה המקורי היה לפחות 6 מ'.
האבן הותקנה בריצוף הרחבה שמדרום להר הבית, וכמו אבנים רבות אחרות מקירות מבנים ומאבני ריצוף של ימי הבית השני היא שימשה במשך דורות רבים. בתחילת המאה הג' לסה"נ נעקרה האבן ממקומה ונחרתה עליה כתובת הזיכרון. בימי השלטון האומאיי שוב חזרו והשתמשו באבן לריצוף.
מוצא: הרחוב ההרודיאני מדרום להר הבית.




פסיפס מנחל רפאים


רצפת הפסיפס נחשפה בבית אמידים רומי מהמאה הג' לסה"נ. הפסיפס מורכב משני שטיחים עשירים בדגמים גיאומטריים צבעוניים. השטיח הגדול מעוטר בדגמי סליל רץ, מיאנדר תלת-ממדי בגוונים אחדים, דגם צדפה (אולי קערת מתכת), צמד פירות הנראים כאצטרובלים וראש דג(?). השטיח הקטן מעוטר בעיגולים שנוצרים מתשליב של וורדות שלהן ארבעה עלים.
מוצא: הגדה הצפונית של נחל רפאים.




התקופה הביזנטית (324-638 לסה"נ)

"אין מניע אחר להליכת אדם לירושלים, אלא כדי לראות ולגעת במקומות שבהם נכח כריסטוס בגופו ולהיות מסוגל להצהיר מתוך ניסיונו שלו: 'נבוֹאה למשכנותיו נשתחווה להדום רגליו.' (תהלים קלב, ז)." פאולינוס מנולה, אגרות 49, 14




כתובת גיאורגית


כתובת גיאורגית עתיקה נמצאה בקריפטה של מנזר מסוף המאה הה' לסה"נ או ראשית המאה הו' לסה"נ: "זהו קברו של יוהן בישוף פורטווי, קרטוולי." הכתובת הוקדשה לאיש כמורה לא ידוע ממוצא איברי או גיאורגי. השם 'קרטוולי' הוא האזכור הקדום ביותר של גיאורגיה שנמצא בחפירות ארכיאולוגיות .
מוצא: אום ליסאן, דרום-מזרח ירושלים.




פסיפס נחל קדרון


רצפת הפסיפס שייכת לאולם הכניסה במנזר גדול, ועשויה באיכות מעולה. הקטע ששרד במרכז האולם היה מעין שטיח שעליו פזורים מדליונים תחומים בעיטור חבל ובמוטיבים גיאומטריים, ובכל אחד מהם משובץ בעל חיים. בין הדמויות הבודדות ששרדו היו אייל ותמנון שאינם חלק מנוף ירושלים. הטבע היה מקור ההשראה לאומן, אך נראה שהוא אימץ דמויות ממקומות אחרים. מנזר זה דומה למנזרים אחרים בשולי המדבר במאות הו'-הז' לסה"נ.
מוצא: נחל קדרון, ממערב לשכונת ערב אל-סוואחרה.




פסיפס הר הצופים


כתובת ההקדשה היוונית הייתה חלק מרצפת פסיפס באולם קבלת הפנים של מנזר גדול. הכתובת מעוטרת בפרחים סימטריים ומנציחה את אנשי הכמורה שבימיהם בוצעה העבודה : "בימי תאודורוס, כומר ואב מנזר, וקיריאקוס הנזיר, נעשתה כל העבודה הזאת." המנזר נבנה במאות הה'-הו' לסה"נ וכלל אכסניה לעולי רגל ותיירים, שנסעו בדרך ירושלים-יריחו בתקופה הביזנטית ובראשית התקופה האיסלאמית.
מוצא: המדרון המזרחי של הר הצופים.




התקופה האיסלאמית (638-1516 לסה"נ)
"ישתבח [אללה] אשר הסיע את עבדו [מחמד] לילה מן המסגד הקדוש (במכה) אל המסגד הרחוק ביותר [אל-אקצא] אשר ברכנו את סביבתו." קוראן, סורה 17, 1




כתובת איובית


המקורות ההיסטוריים והחפירות מעידים שהביצורים הביזנטיים הוסיפו לשמש את המוסלמים עד למאה הי"ג. בשנים 1202/3-1212 שקד אל-מלכ אל-מעט'ם עיסא, שליט דמשק, על בניית חומות העיר. כתובת זו ושלוש כתובות אחרות הנציחו את פועלו ותיעדו את תאריכי הבנייה ושמות האחראים לה. בשנת 1219, מחשש לתקיפה צלבנית ובשיטת המגננה הפסיבית, החל שליט זה להרוס את החומות. הפרצות שנפערו בחומה הרעו את מצבה הביטחוני של ירושלים לתקופה ארוכה.
מוצא: סמוך לפינה הדרומית-מערבית של חומת העיר.




לוחות עץ מגולפים


הלוחות המקוריים גולפו בתקופה האומאיית במאה הח' לסה"נ. הלוחות, שאינם אחידים באיכותם, אורכם ועביָם, שימשו לעיצוב חלקים פנימיים במבנים: קורות, מחיצות, דלתות, מעקות ועוד. העיטורים נעשו בתבליט ובחריתה. הדגמים הצמחיים והגיאומטריים המשיכו מסורות מזרחיות ומערביות, בדומה ליצירות אמנות אחרות מאותה תקופה. הקומפוזיציה הכללית אחידה, אך הפרטים השונים מצביעים על יצירתיות וחופש ביטוי אמנותי.
מוצא: מסגד אל-אקצא.




אמנות הבנייה האומאית


שברי הכרכובים המעוטרים במוטיבים צמחיים מסוגננים הם דוגמאות לעושר הקישוטים במבנים האומאיים. האמנות והאדריכלות של התקופה האיסלאמית הקדומה ינקו ממסורות קדומות ויצרו רפרטואר חדש של דגמים וצרופים מופשטים והרמוניים.
בחפירות מדרום להר הבית וממערב לו נחשפו מבנים שלא זכו להד במקורות הכתובים.
המכלול מורכב משישה מבנים גדולים בני שתי קומות או יותר, שניצבו לאורך רחוב אחד. שניים ממבנים אלה מכונים 'ארמונות', והם דומים זה לזה בתכניתם: חצר קטורה מוקפת בארבעת צדיה בסטווים מקורים. גינון החצרות לווה במערכת השקיה ותעלות ניקוז. סגנון המבנים, מיקומם והממצאים המיוחדים שהתגלו בתוכם מרמזים על תפקידם כמרכז שלטוני. המבנים נהרסו ברעש אדמה באמצע המאה הח' לסה"נ ולא שוקמו.
מוצא: מדרום להר הבית.




התקופה הצלבנית (1099-1187)
"וזהו מצבה של העיר, שיכולתי לעמוד עליו בדיוק, עיר זו אם כי שוכנת בגבהים נראית כאילו נמצאה בעמק בהתחשב בהרים הקרובים לה. מצד מזרח מתרומם מעליה הר הזיתים ומצד שני, לצד דרום, הר ציון, הסגור בזמן זה בתוך חומות העיר..." הנוסע וילברנד מאולדנבורג, 1212





עמודי מרפק


עמוד המרפק - אלמנט תמיכה אדריכלי - יצירה צלבנית מקורית שהיא הכלאה צורנית ושימושית בין שתי שיטות תמיכה שונות. חלקו העליון שימש כבסיס אופקי ניצב לקיר שהוא נתון בו, וחלקו התחתון עוצב כעמוד נושא כותרת. לעיתים היה העמוד חלק ובקצהו שתי רצועות פלסטיות, ולעיתים היה מגולף בדגם צמחי בדומה לכותרת קורינתית. בירושלים ובסביבתה תועדו כשבעים עמודי מרפק, רובם במבני דת שעדיין ניצבים באתרם.
מוצא: המצודה בעיר העתיקה; כנסיית 'מריה הקדושה של האבירים הגרמניים'.




התקופה העות'מאנית (1516-1917)
"ציווה להקמת סביל מבורך זה אדוננו הסולטאן, המלך האדיר, השליט המכובד, השולט בצווארי העמים, סולטאן התורכים, הערבים והלא-ערבים, פאר האסלאם והמוסלמים, צל אללה עלי אדמות, מגן שני המתחמים המקודשים, הסולטאן סלימאן בן הסולטאן סלים ח'אן, ינציח אללה מלכותו ושלטונו, ויתמיד צדקו וחסדיו. בתאריך העשרים ושתיים מחודש רג'ב המקודש בשנת תשע מאות ארבעים ושלושה." כתובת סביל באב אל-סלסלה (שער השלשלת), 1537





רהט (סביל)


הרהט היה מתקן שתייה ששולב במפעלי הבנייה המוסלמיים כאלמנט אדריכלי שימושי.
הסבילים בירושלים הוקמו בתקופות הממלוכית והעות'מאנית, בעת שהשלטונות פיתחו את אספקת המים למען התושבים. מקומם נקבע ברבעים מאוכלסים בצפיפות ולצד דרכים ראשיות. האדריכלות העות'מאנית שימרה מוטיבים רבים ממסורות קודמות, לרבות עיטורים צלבניים.
סביל באב אל-סלסלה (שער השלשלת) הוקם בשנת 1537, בימי הסולטאן סולימאן 'המפואר' ועיטוריו מעובדים לפרטיהם באיכות גבוהה.
מוצא: הסביל המקורי נמצא מול השער, ממערב לכיכר באב אל-סלסלה.




הריצוף העות'מאני


אבני הריצוף התגלו באולם רחב ידיים וזמנן המשוער - המאה הי"ט. במקורו היה האולם חלק ממכלול גדול שנבנה במאה הי"ג. בתקופה העות'מאנית הותקנה בתוכו מאפייה ששימשה עד שנת 1967. אבני הריצוף הרבועות סותתו מאבן גיר מקומית קשה בגוון אדמדם-צהבהב. פני האבנים העליונים הוחלקו והן הונחו בקפידה זו לצד זו. בין אבני הריצוף העות'מאניות שולבו מספר אבנים שמקורן בקרדו הרומאי מהמאה הב' לסה"נ, שנחשף בעומק של 2 מ' תחת האולם.
מוצא: החלק הצפוני-מערבי של רחבת הכותל המערבי.





תודות:
אוצרת: ד"ר חוה כץ, רשות העתיקות
אדריכל: מלצר איגרא כהן- אדריכלים
מעצבת: רונית לומברוזו
מנהל פרויקט: גד קלייר
שירותי אוצרות: תחום אוצרות המדינה, רשות העתיקות
שימור: מינהל שימור, רשות העתיקות
ביצוע: א' שוויקה ובניו, דודו ליין, דפנה גליה וורה דודסון


חופרים ויועצים:
פאוזי איברהים, ד"ר דונאלד צ' אריאל, מאיר בן דב, ד"ר דורון בן עמי, חיים ברבה, מגן ברושי, ד"ר אסתר גרבינר, ד"ר לאה די סגני, ד"ר דבי הירשמן, ד"ר סם וולף, שלומית וקסלר-בדולח, ג'ון זליגמן, יחיאל זלינגר, פרופ' בנימין מזר, ג'ק נגר, רנה סיון, פרופ' אשר עובדיה, ד"ר דוד עמית, פרופ' רוני רייך, אלי שוקרון

תצלומים ואיורים:
דוד איזנברג, ארכיוני רשות העתיקות, אדם בראון, המרכז הירושלמי ללימודי המזרח הקרוב (האוניברסיטה המורמונית), הספרייה הלאומית, הקרן לחקירת ארץ ישראל בלונדון, שלומית וקסלר-בדולח, דובי טל- אלבטרוס, יורם להמן, מגדל דוד - מוזיאון לתולדות ירושלים, טניה סלוצקי-גורנשטיין, מריאנה סלצברגר, לין ריטמאייר