ENGLISH אוצרות המדינה

על אודות לרשימת הממצאים תקופות   הממצאים המנדטוריים - מוזיאון רוקפלר צפה בעגלה  
 

התקופות הארכיאולוגיות של ארץ ישראל

התקופה האפי-פלאולית

התקופה האפי-פליאוליתית מוגדרת בעיקר בדרום הלבנט, דהיינו בישראל, בירדן ובסיני. זוהי תקופת מעבר בין חברות של ציידים-לקטים לחברות חקלאיות. תקופה זו נחלקת לשלושה שלבים כרונולוגיים ותרבותיים:

התקופה האפי-פליאוליתית הקדומה (24,000–18,000 לפני הספירה);

התקופה האפי-פליאוליתית התיכונה (18,000–14,500 לפני הספירה);

והתקופה האפי-פליאוליתית המאוחרת (14,500–11,800 לפני הספירה).

כלי צור קטנים, המכונים "מיקרוליתים", נחשפו בעשרות רבות של אתרים, ומלמדים על רב-גוניות תרבותית. דומה כי בשלבים הקדום והתיכון של התקופה התקיימו מרחבים טריטוריאליים, שבכל אחד מהם התקיימו כמה קבוצות קטנות, שלהן מסורת טכנולוגית משותפת.

התקופה האפי-פליאוליתית הקדומה מתאפיינת בתרבויות אלה: כבארית, נבקית, קחלאית וניצנית. התרבות הכבארית הוגדרה לראשונה במערת כבארה שבכרמל, והיא מתאפיינת בכלי צור מיקרוליתיים בעלי צלע ארוכה, משובררת, וחודי כבארה, וכן במכתשים וכלי כתישה שזו להם ההופעה הראשונה במכלול כלי היומיום. קבוצות השייכות לתרבות הכבארית העדיפו אזורים ים-תיכוניים, ואילו קבוצות המשתייכות לתרבויות הנבקית, הקחלאית והניצנית העדיפו את האזורים המדבריים.

התקופה האפי-פליאוליתית התיכונה מתאפיינת בתרבויות אלה: כבארית גאומטרית, מושבית ורמונית. התרבות הכבארית הגאומטרית נפוצה בכל הלבנט, מעמק הפרת ועד חצי האי סיני, ומתאפיינת בכלי צור מיקרוליתיים דמויי טרפז, מלבן ומשולש, כמו גם במגרדים על להבים ארוכים. התרבויות המושבית והרמונית מוגבלות לאזורים המדבריים של הנגב וסיני.

התקופה האפי-פליאוליתית המאוחרת מתאפיינת באקלים נוח – עלייה בכמות המשקעים לצד טמפרטורות נמוכות למדי  –  שבישר את הופעתה של התרבות הנטופית, שהוגדרה לראשונה במערת שוקבה שבנחל נטוף בשומרון. התרבות הנטופית מתאפיינת במגוון כלי צור: מיקרוליתים, סהרונים (שלעתים עוצבו בשברור דו-פני, שברור חילואן), נקרים, מרצעים/מקדחים, וכן להבי מגל שזו להם הופעה ראשונה במכלול כלי היומיום. תרבות זו מתאפיינת גם בחפצי אומנות רבים, ובהם כלי עצם, נטיפות וחרוזים העשויים משיני בעלי חיים, צדפות, קונכיות מסוג שן הים (דנטליום), ובמכלולים גדולים של כלי כתישה, ובהם מכתשים, עליים וספלולים חצובים בסלע. תרבות זו נחלקת במחקר על-בסיס תעשיית כלי הצור לקדומה ומאוחרת. יישובי התרבות הנטופית הקדומה נפוצים בכל רחבי הלבנט, והם מתאפיינים בכפרים קטנים בעלי מבנים ומעוגלים, שבהם נמצאו קבורות שלצדן הונחו מנחות קבורה, דוגמת הקבורה המפורסמת של אישה וכלב שנחשפה באתר עינן שבעמק החולה. יישובי התרבות הנטופית המאוחרת מעטים יותר, והממצא בהם מלמד על ירידה באיכות הבנייה ובכמות חפצי האומנות — עדות לחברה בעלת אופי נוודי יותר. לצד התרבות הנטופית המאוחרת התקיימה בנגב וסיני תרבות חריפאית. כלי הצור האופייניים לתרבות זו הם חוד חריף, סהרונים בעלי שברור זקוף, להבים, מגרדים ומקדחים. ביישובי התרבות החריפאית נתגלו מבנים מעוגלים, ספלולים, מכתשים ועליים. דומה כי המכלולים שנחשפו מלמדים על חברה של ציידים-לקטים.






כלי טרה סיגילטה, ירושלים - הרובע היהודי, התקופה הרומית הקדומה






Powered by teti-tu