נוצרים אוהבי ישראל מארה"ב בחרו לחרוג מהמסלול הממוצע של תייר בישראל, והם מגיעים לארץ מספר פעמים בשנה ומתחזקים בהתנדבות אתר עתיקות בערבה. כ-10 חברי קבוצת "השושנה הפורחת" (Blossoming Rose), המגיעים מכל רחבי ארה"ב, בחרו "לאמץ" את אתר 'תמר המקראית' - מצד חצבה שבערבה, ובשבוע האחרון, משתתפים בקורס לתחזוקה שימורית של רשות העתיקות. הקורס, בן שמונה ימים, (25.2- 5.3) מאורגן ע"י המרכז ארכיאולוגי נגב ותחום שימור ברשות העתיקות, ומתקיים באתר עצמו, שם לנים המשתתפים, לומדים ועוברים חוויה משותפת. לדברי אורית אפללו, מנהלת המרכז הארכאולוגי בנגב מטעם רשות העתיקות, "הקורס חושף בפני המשתתפים את עקרונות השימור הבינלאומיים, תיעוד וסקר של העתיקות לפני תהליך השימור, שיטות שימור האתרים, והחומרים השונים בהם משתמשים. עיקר הלימודים מתרכזים בעבודה בפועל באתר, ובשימור של מבנים שונים שהתגלו בחפירות, שנערכו בחצבה בשנים 1985 - 1994. כמו כן, מתקיימים סיורים ברחבי הנגב ונרכשת היכרות עם עולם הארכיאולוגיה, תוך שימת דגש על השימור והשחזור שנעשו באתרי העתיקות. בסיום הקורס יקבלו המשתתפים תעודה מרשות העתיקות."
אתר תמר המקראית – מצד חצבה שוכן ממערב למעיין עין חצבה במרכז הערבה. הוא ממוקם על צומת חשוב, ממנו הוליכו דרכים מערבה, דרומה וצפונה-מזרחה: הדרך מערבה, עברה דרך מעלה העקרבים והמשיכה לממשית וערוער עד באר שבע. הדרך שהוליכה דרומה, המשיכה לאורך הערבה - ליטבתה ולאזור אילת. הדרך לצפון מזרח פנתה לאזור ים המלח ועין בוקק, והלאה אל אזור עין גדי ולירושלים. באתר תמר המקראית היה, ככל הנראה, מרכז צבאי מנהלי חשוב בימי הממלכה המאוחדת, בימי ממלכת יהודה ובתקופה הנבטית והרומית. השרידים העיקריים במקום הן שלוש מצודות מתקופת הבית הראשון, שנבנו זו על הריסות קודמתה, ומעליהן שרידי מבנים מן התקופה הנבטית והרומית. הממצא המרשים שהתגלה באתר היה מכלול של כלי פולחן "אדומים" - קרוב לשבעים חפצים, רובם מחרס ומיעוטם מאבן, שהיו טמונים יחדיו בבור בחלק הצפוני של האתר, ליד שרידיו של מבנה מוארך קטן. כלי החרס היו מנותצים במכוון. ה-Blossoming Rose הוקם בשנת 1984, ומרכזו בארה"ב. לארגון פרויקטים שונים למען ישראל, כעריכת תפילה יומית בשעה קבועה ברחבי ארה"ב למען ישראל, תוכנית להתנדבויות וסיורים ברחבי ישראל ובמזרח התיכון, ותוכניות נוספות, כסיוע באיתור והבאת "השבטים האבודים" – שבט מנשה מהודו, ועוד. התוכנית העיקרית בישראל מתבצעת באתר הארכיאולוגי תמר המקראית, תוך ראיה ורצון להפריח את שממת המדבר ולתרום לעברה של ישראל.