שכבה עשירה בממצאים, משלהי ימי הבית הראשון (המאות ה-6-8 לפנה"ס), נתגלתה לאחרונה בחפירות הצלה ארכיאולוגיות הנערכות בחלקה הצפוני-מערבי של רחבת הכותל המערבי, כמאה מטרים ממערב להר הבית.
בחפירות, הנערכות מזה כשנתיים ע"י רשות העתיקות, בראשות הארכיאולוגים שלומית וקסלר-בדולח ואלכסנדר און, בשיתוף עם הקרן למורשת הכותל, נחשפו שרידיו של רחוב עמודים מפואר מהתקופה הרומית המאוחרת (המאה השניה לספירה), הנראה במפת הפסיפס של מידבא ומוכר בכינויו - הקרדו המזרחי. מפלס רחוב הקרדו רוצף באבני גיר גדולות וכבדות, שהונחו ישירות על השכבה משלהי ימי הבית הראשון. באופן זה, 'חתם' הרחוב הרומי תחתיו את הממצאים מתקופת הבית הראשון, והגן עליהם מפני 'שוד' בתקופות מאוחרות יותר.
כך, למעשה - לראשונה בתולדות המחקר הארכיאולוגי של ירושלים, נחשפו שרידי מבנים מתקופת בית המקדש הראשון, סמוך כל כך להר הבית - במורדות המזרחיים של העיר העליונה. קירות המבנים שמורים לגובה שני מטרים ויותר.
ממצא מרשים נוסף שנמצא בחפירות ההצלה, הוא חותם עברי פרטי, עשוי אבן חצי יקרה, שהיה משובץ, ככל הנראה, בטבעת. לחותם דמוי החרפושית צורה סגלגלה, ומידותיו כ 1.4 ס"מ X 1.1 ס"מ. פניו נחלקים לשלוש רצועות, המופרדות זו מזו בקו כפול: ברצועה העליונה, עיטור שרשרת ובה ארבעה רימונים, ובשתי הרצועות התחתונות שמו של בעל החותם, חרוט בכתב עברי קדום. קריאתו: לנתניהו בן יאש (יו"ד בקמץ, אל"ף בקובוץ – קרי: יאוּש).
שני השמות מוכרים באוצר השמות המקראיים: השם נתניהו נזכר מספר פעמים במקרא (בספר ירמיהו ובדברי הימים), והשם יאוש נזכר בחרסי לכיש. השם יאוש, בדומה לשם יאשיהו, נגזר - להערכתו של פרופ' שמואל אחיטוב, מהשורש או"ש, שפירושו 'נתן מתנה' (ע"פ ערבית ואוגריתית). מקובל להניח, כי בעלי חותמות פרטיים היו אנשים נושאי תפקיד ממלכתי. יש להדגיש, עם זאת, כי הצרוף: "נתניהו בן יאוש" איננו מוכר עד כה.
לבד מהחותם הפרטי, נתגלה שפע רב של כלי חרס, ובהם שלוש ידיות קנקנים נושאות טביעות המכונות במחקר בשם "טביעות למלך". בטביעה אחת, נשמרה גם כתובת בכתב עברי קדום, שקריאתה: "למלך חברון".
ממצא זה, וכן שברים רבים של צלמיות פריון וצלמיות בעלי חיים - אופיינים לממלכת יהודה בשלהי ימי הבית הראשון – משלהי המאה השמינית לפני הספירה ועד לחורבן הבית בשנת 586 לפני הספירה.