לדברי זליגמן, נושא ציור קיר זה, ששרד רק בחלקו התחתון ובמקורו הגיע גובהו לתשעה מ' בקירוב, הוא כנראה סצנת ה"דאאזיס" (תחינה, ביוונית). זוהי נוסחה איקונוגרפית מוכרת שבה מריה ויוחנן המטביל מבקשים מישו מחילה למען האנושות. מן התמונה המרכזית נראים רק חלקים תחתונים של הדמויות: ישו היושב במרכז, לימינו מריה ולשמאלו יוחנן המטביל. לצדי מריה ויוחנן נראים עוד שני זוגות רגליים, כנראה של מלאכים. במרכז הציור שריגי צמח צבעוניים ומשני צדדיו כתובת לטינית מדברי אוגוסטינוס הקדוש: "הנהנה לדבר סרה באדם שאינו נוכח, אינו ראוי לאכול ליד שולחן זה". מכאן אפשר ללמוד שהציור עיטר את קיר חדר האוכל – הרפקטוריום – של המנזר. האיסור ללכת רכיל מפתיע, מכיוון שמדובר בנזירים אנשי המקום, שהיו בנדיקטים והיו שתקנים. כנראה, על פי החוקרים, האימרה מכוונת לאורחים שהגיעו למנזר והוזמנו לאכול.
לדברי נגר, "זהו ציור מהחשובים ביותר שנשתמרו מהתקופה הצלבנית בארץ. הציור הינו הגדול ביותר שיצא משטח חפירה ארכיאולוגית בארץ, והטיפול בציור במעבדות רשות העתיקות היה מהמורכבים שנעשו כאן מבחינה שימורית. ציור קיר זה מיוחד בגודלו ובאיכותו. אורכו 9 מטרים וגובהו 2.7 מטרים, והוא נדיר ביותר מפני שרק מעט מאד ציורי קיר שרדו מהכנסיות הצלבניות שנבנו בירושלים בתקופה הצלבנית. איכות הציור הגבוהה נעשתה קרוב לוודאי בידי אמנים מהמעלה הראשונה, והצבעים הססגוניים מצביעים על חשיבות המנזר במאה ה-12, שהיה בפטרונות המלכה הצלבנית מליסנדה."