בין בעלי האומנים ובעלי המקצוע שאותם צירף הריסון לצוות התכנון והבנייה של המוזיאון היה גם הפסל והטיפוגרף הבריטי אריק גיל. גיל עבד במוזיאון בחודשים האחרונים של שנת 1934, לפני השלמת הבנייה. עבודותיו של גיל הטביעו חותם עמוק באופיו ובמסריו של המוזיאון, והן צדות את עיני המבקר בו. מעל לשער הכניסה המרכזי של המוזיאון קבוע לוח ובו תיאור של עץ עבות המייצג את ארץ-ישראל. העץ צומח בין אסיה (מסופוטמיה) לבין אפריקה (מצרים). מוטיב אומנותי זה ינק את השפעתו ממרכזיותה של התפיסה ההיסטורית שהתייחסה לארץ-ישראל כאל גשר ואזור מעבר לאורך הסהר הפורה, בין מסופוטמיה למצרים, וכמפתח להבנת ההיסטוריה של ארץ-ישראל ומעמדה לאורך התקופות כולן.
משני עברי החצר המרכזי נקבעו, על גבי קירות הארקדות המקיפות את החצר, עשרה תבליטי אבן מרובעים המתארים את עשר התרבויות שהטביעו את חותמן, יותר מכל, על תולדות ארץ-ישראל: כנען, מצרים, יהודה, פניקיה, אשור-בבל-פרס, יוון, רומי, ביזנטיון, אסלאם והצלבנים.