ירושלים מרכז בינלאומי בראי המטבעות

תצוגת מטבעות במרכז דוידסון

מאז ומעולם שימשו המטבעות כאמצעי תשלום, והעברת מסרים ממלכתיים ועדות לקשרי מסחר, דת ותרבות. המטבעות אשר מצאו את דרכם לירושלים, מעידים על חשיבותה של עיר הבירה כמרכז קוסמופוליטי, דתי ותרבותי וכמוקד לעלייה לרגל. בעתות שלום ירושלים משכה אליה מבקרים, סוחרים ועולי רגל מכל הדתות. חשיבותה הפוליטית והאסטרטגית של העיר הביאה אליה בעתות מלחמה גם צבאות, פולשים וכובשים. כל אלה השאירו את חותמם ובין השאר גם בממצאי המטבעות שנתגלו בחפירות ליד הר הבית.
התצוגה מתמקדת באופיה הבינלאומי של ירושלים בכלל, והר הבית בפרט, באמצעות מבחר מטמונים ומטבעות בודדים אשר התגלו בחפירותיו של פרופ' בנימין מזר (1968-1977). מקורם הגיאוגרפי הנרחב של מטבעות אלה מגיע עד ממלכת הסאסאנים בפרס, שארטר בצרפת וקרתגו בצפון אפריקה. המטבעות מאפשרים הצצה נדירה למערכות יחסים בין עמים, אופן השימוש בהם והערכים המוניטריים.

כל הדרכים מובילות לירושלים

במהלך החפירות בירושלים, ובעיקר ליד הר הבית, התגלה מספר רב של מטבעות אשר הגיעו ממקומות שונים באגן הים התיכון. לפנינו עשר המטבעות המייצגים מגוון רחב של מיטבעות, תקופות וחומרי גלם. חלקם מטבעות נדירים ביותר באזורנו, כגון דרכמה כסף מאפסוס שביוניה, דרום מערב טורקיה (מס' 1); מטבע זהב מרומא של הקיסר טקיטוס (מס' 5) ומטבע ברונזה של הקיסר הביזנטי קונסטנטינוס הד' שנטבע בסירקוז שבסיצליה (מס' 10). מטבעות אחרים, אשר מקום מוצאם נראה לכאורה יוצא דופן, דוגמת קרתגו או רוונה (מס' 6-7), היו למעשה חלק שגרתי ממחזור המטבעות מהמאות הה'-הו' לסה"נ. בחלק מהערים המוצגות כאן, למשל קונסטנטינופול (איסטנבול של ימינו; מס' 9), אנטיוכיה שבסוריה (מס' 3) ואלכסנדריה שבמצריים (מס' 4), היו המיטבעות השכיחות ביותר, מהן הגיעו לארצנו מטבעות, החל בתקופה ההלניסטית ועד התקופה הביזנטית. לחלק מהמטבעות ה"זרים" הללו, היה גם תפקיד במסורת היהודית, למשל, השקלים וחצאי השקלים מכסף שנטבעו בעיר צור בפניקיה (לבנון), אשר שימשו לתשלום מס מחצית השקל למקדש בירושלים (מס' 2).

מטמון מטבעות סאסאנים

מטמון ובו אחת-עשרה דרכמות כסף סאסאניות. המטמון התגלה בשנת 1970 בתוך תעלת ניקוז שהיתה חלק ממערכת שירותים ציבוריים שנבנו במקום בתקופה הרומית והמשיכה לשמש גם בתקופה הביזנטית. נראה שחופן מטבעות זה אבד לבעליו בשנת 535 לסה"נ לערך, בזמן שהיה בשירותים.
מטבעות המטמון מייצגים את התקופה שבין ימי השליט פרוז (463-484 לסה"נ) לימי המלך כוסרו הא' (531-535 לסה"נ). מקורם בערים שונות באיראן, ביניהן שיראז, כרמאן, ריי, המדן (אקבטנה) ומרו. טיפוסי מטבעות אלה ייחודיים לשליטים הסאסאניים באיראן. בצד אחד מופיע דיוקן המלך וכתובות בשפה הפחלבית ובצד השני מזבח מוקף שני כוהנים. זהו תיאור הקשור לפולחן הרשמי של הסאסאנים - הדת הזורואסטרית.
מטבעות סאסאנים אשר נטבעו לפני הכיבוש הפרסי ב-614 לסה"נ נדירים ביותר בארץ. המטבעות מעידים על השלום ששרר באותה התקופה בין האימפריה הביזנטית וממלכת הסאסאנים.

מטמון מטבעות פאטימים

שלושה מטמוני זהב פאטימים התגלו בחפירות בשנים 1968-1969.
המטמון המוצג כולל חמישים ואחד מטבעות זהב בעריכים של דינר ורבע דינר, שזמנם בין השנים 982 ועד 1095 לסה"נ.
רוב המטבעות נטבעו בימי שלטונו של החליף אל-מוסטנסיר (1036-1094 לסה"נ) במהלך חמש עשרה שנות שלטונו האחרונות.
שליט זה ידוע כמי שהביא את השושלת הפאטימית לימיה המפוארים ביותר.
תכולת הזהב הגבוהה במטבעות מעידה על מצבה הכלכלי המשגשג של שושלת זו. רוב המטבעות מעוצבים בצורת עין שור מרכזית וסביבה כתובות בשלושה מעגלים קונצנטרים. מרבית המטבעות נטבעו במצריים ובצפון אפריקה, במצר (קאהיר, פוסטאט), אלכסנדריה, מנסוריה ומהדיה; אחדים נטבעו בסוריה - בטריפולי, עכו וצור. דינר אחד אינו פאטימי אלא אל-מוראבידי מהעיר סיג'ילמסה שבאלג'יר.
המטבעות המאוחרים במטמון מתוארכים לשנת 1095 לסה"נ, עת היתה ירושלים נתונה לשלטון הסלג'וקים. ניתן, אם כן, להניח שהמטבעות הובאו לעיר עם כיבושה מחדש על ידי הפאטימים בשנת 1098 לסה"נ. זמן קצר לאחר מכן, בשנת 1099 לסה"נ, נכבשה ירושלים על ידי הצלבנים ואז, כנראה, נטמן המטמון. אחידות המטמון, הכולל מטבעות שהיו במחזור בעת הטמנתו, ההחבאה החפוזה והעובדה שהבעלים לא חזרו לקחתו מעידים על כך שהיה זה מטמון לשעת חרום.

מטמון מטבעות צרפתים פיאודלים ובולה אפיפיורית

מטמון מטבעות צרפתיים ובולה אפיפיורית מעופרת מהתקופה הצלבנית נחשפו בחפירות בשנים 1968, 1971. שני הממצאים היחודיים הללו מתוארכים למאה הי"ב לסה"נ ומקורם באזור שהיה באותה עת בבעלות מסדר הטמפלרים. המטמון התגלה בתוך תעלה והבולה נחשפה בתוך חדר מוקף קירות מהתקופה הצלבנית.
המטמון כולל 75 מטבעות כסף סיגים (כסף ירוד) דקים, שנטבעו בעיר שארטר (Chartres) ומטבע אחד אשר נטבע בבלואה (Blois) שבצרפת.
אלה מטבעות אנונימיים, כנראה מתקופתו של הרוזן טיבו הה' (1152-1191 לסה"נ).
כל המטבעות משארטר שייכים לטיפוס זהה, המציג בצד הפנים דיוקן מסוגנן של מלך פונה לימין, עטור כתר, ובצד הגב צלב וסביבו כתובת הנושאת את שם העיר:
CARTIS CIVITAS+.
מטמונים מסוג זה אופיינים לצרפת ולאגן הים התיכון לאורך הדרכים שבהן עברו הצלבנים.
עקב התדלדלותה של קופת המ < מלכה הצלבנית, זרמו המטבעות האירופאים לאזורנו והילכו במחזור לצד המטבעות המקומיים.
אפשר שאחידות המטמון מצביעה על כך שהמטבעות הגיעו לירושלים כחופן, כבר מאירופה. יתכן והמטמון היה שייך לצליין או אביר, אשר הפקיד את אוצרו למשמרת בידי מסדר הטמפלרים. בולה העופרת שייכת לאפיפיור אלכסנדר הג' (1159-1181 לסה"נ) ומקורה ברומא.
בולות עופרת שימשו כחותמות רשמיות על גבי מסמכים חשובים והשימוש בהן היה נפוץ בקרב בעלי תפקידים בממלכה הצלבנית. מספר בולות כאלה התגלו באזורנו, אך בולות אפיפיוריות הן נדירות ביותר. זוהי הבולה הראשונה מסוגה שהתגלתה בארץ בחפירות ארכיאולוגיות מסודרות. על צדה האחד מופיע שם האפיפיור ועל צדה השני דיוקנאות פטרוס ופאולוס הקדושים, אבות הכנסיה הנוצרית יחד עם קיצור שמם:
(S(ANCTVS) PA(VLVS) S(ANCTVS) PE(TRVS (פאולוס הקדוש, פטרוס הקדוש). מציאתה של בולה זו מעידה על הקשרים ההדוקים שהתקיימו בין רומא וירושלים בתקופתו של האפיפיור אלכסנדר הג'. תקופת כהונתו נודעת בשל מספר רב של הכרזות וצווים שהוא הטיל על ממלכת הצלבנים, ובפרט על מסדר הטמפלרים. יתכן שמטמון המטבעות והבולה היו חלק מהאוצרות שהטמפלרים הותירו מאחוריהם, ערב כיבוש ירושלים על יד צאלח א-דין בשנת 1187 לסה"נ.

תודות:

ניהול הפרוייקט: גד קלייר
אוצרות: גבריאלה ביכובסקי וד"ר חוה כץ, רשות העתיקות
עיצוב גראפי: סטודיו אבידני - ירושלים
צילום מטבעות: קלרה עמית, רשות העתיקות
צילומי שטח: רשות העתיקות; ד"ר אילת מזר
איורי מטבעות: פנינה ארד
תרגום לערבית: פאוזי איברהים
עריכה לשונית: ד"ר צבי גל; ד"ר דונלד צ. אריאל, רשות העתיקות
השאלת מטבעות: רשות העתיקות

חזרה לרשימת התערוכות

דרכמה כסף מהעיר אפסוס שביוניה (דרום מערב טורקיה); התקופה ההלניסטית (202-133 לפסה"נ).
בצד הפנים דבורה והכתובת היוונית "EΦ" (קיצור של שם העיר); בצד הגב סוס עומד ומאחוריו עץ תמר.