סקר פיזי-הנדסי מקדים, מסקנות הסקר
יציבות כללית. באופן כללי חומות ירושלים יציבות. במספר מוקדים דוגמת החפיר, אזור שער האשפות ועוד, ניכרות בעיות יציבות מקומיות.
אלמנטים נושאים
יסודות. יסודות החומה לא נבדקו בסקר הנוכחי. בחומה לא נתגלו סדקים או עיוותים אחרים המצביעים על בעיות ביסוס.
דפנות החומה. במקומות אחדים התגלתה נטייה מקומית של הדפנות החיצוניות. נטייה זו מצביעה על תחילת תהליך של הרס סטרוקטורלי של החומה. באותם מקומות קיים צורך בניטור השינויים המבניים (דפורמציות), כדי שתהיה בקרה על התהליך. אם הדפורמציה מתפתחת צריך יהיה לשקול מחדש התערבות קונסטרוקטיבית דוגמת עוגנים.
קמרונות. קיימת בליה מקומית באבני הקמרונות שבתאי הלחימה ובמגדלים. עם זאת, אלו יציבים, צורתם הגיאומטרית לא התעוותה.
הבעיות וגורמי ההרס העיקריים
במקומות רבים פני האבנים בחזית מצויים בנסיגה ביחס לאבני הנדבך שמתחתן. זאת בשל מבנה החומה שנעשה צר כלפי מעלה, כך שנוצרה 'מדרגה' קטנה בין הנדבכים (איור 28). מילוי המישקים המקורי נעשה בהקפדה על סגירתה של פינת האבן הבולטת כדי למנוע חדירת מים. מילוי המישקים בהתערבות המודרנית נעשה בעומק כ- 3-1 ס"מ מפני האבנים. נסיגה זו במילוי מאפשרת חדירת מים ומקדמת את תהליכי הבליה וההרס.
  1. בליית חומרי הבניה. בליית האבן וחומרי המליטה היא הבעיה הבסיסית בשימור החומה ובשיקומה. שיקום חומות ירושלים כרוך בשימור החומר המקורי שממנו נבנתה החומה.
  2. השתרשות הצמחייה. השתרשות הצמחייה מערערת את מבנה החומה. היא מפוררת את לכידותם של חומרי המליטה ומחמירה את בעיית חלחול המים.
  3. חוסר חומרי מליטה. מישקים ריקים מחומר מליטה פוגעים ביציבות החומה ומחמירים את חלחול המים אל הליבה.
  4. סדקים. היווצרות סדקים מובילה לפגיעה ביציבות החומה ומחמירה את חלחול המים אל הליבה.
  5. התערבות מודרנית. הגורם ההרסני העיקרי בחומות ירושלים הוא ההתערבות במהלך המאה ה-20 בצורה שאינה הולמת, מתוך חוסר מודעות וחוסר ידע בשימור. התערבות זו כוללת:

    • יצירת משטחים קעורים בראש החומה, הגורמים לחלחול מים ולהמשך תהליכי בליה והרס.
    • מילוי מישקים בצמנט הוא נזק בלתי הפיך, אשר יתבטא במשך שנים רבות בבליית האבנים.
    • פיתוח סביבתי לא נכון סמוך לחומה: ניקוזים לכיוון החומה ודרך החומה, יצירת אזורים נמוכים סמוך לחומה שבהם מצטברים מים, נטיעת עצים וגנים בסמוך לחומה וכו'.
אפיון תהליכי הבליה בחומה
בבניית החומות נעשה שימוש באבני גיר רכות בין אבני גיר קשות. במאה ה-20 מולאו המישקים בחומרי צמנט אטומים. עם חדירת מים לחומה נוצרה בליה מוגברת של אבני הגיר הרכות. אף שהבליה היא נקודתית באבן הגיר הרכה, היא פוגעת במקשה השלמה, המונוליתית, של מבנה האבן. יציבותה הכללית של החומה עלולה להתערער כתוצאה מכך. רוב הבעיות ניכרות במפלס העליון של החומה, מתחת למישורים האופקיים: ראשי קירות, שיניות, שבילי הזקיף וחרכי ירי - ובמפלס התחתון, המשמש כקיר תמך לאדמה בצדה הפנימי הפונה לעיר העתיקה. השיניות הן הרכיב הפגיע ביותר בחומה והמשפיע ביותר על אופיה החזותי של חומת ירושלים. שימור השיניות המקוריות הוא בעל חשיבות ממדרגה ראשונה. החזיתות החיצוניות נמצאות במצב השתמרות טוב בהשוואה למצב החזיתות הפונות לעיר. המגדלים לאורך החומה, שבהם מספר משטחים אופקיים גדולה יחסית, מוזנחים יותר בהשוואה למצב הכללי של החומה. הפגיעה בשערים אף היא חמורה בהשוואה למצב הכללי של החומה.



סקר פיזי-הנדסי מקדים > המלצות הסקר

חדשות ארכיאולוגיות באינטרנט שימור אתרי עתיקות אגודת הידידים של רשות העתיקות הגן הארכיאולוגי בירושלים אתר סקר
Websites, text and photos © Israel Antiquities Authority Powered by teti-tu